מה הקטע עם לוקסמבורג

הערה-

באופן מרגיז למדי, הבירה של לוקסמבורג המדינה היא לוקסמבורג העיר. לא מבלבל בכלל. אני אנסה לציין לוקסמבורג-סיטי איפה שאני מדבר על העיר, אבל ייתכן שפה ושם אני אפספס גם את זה. אני לפחות חושב שהצלחתי לנקות את כל המקומות שהיה כתוב בהם "לוקסנבורג". מוח טיפש.

אל לוקסמבורג ומעבר לה! (כי וואלה, מדינה קטנה)

אל לוקסמבורג הגעתי במטרה אחת- להבין מה לעזאזל הקטע של המדינה הקטנטנה הזו. רק הגודל הזעיר הזה נראה כל כך… מוזר, בין שני השטחים הענקיים של גרמניה וצרפת. בתור תושב של מדינה שגם לא בדיוק מצליחה להכניס את השם שלה בתוך השטח שלה במפות עולמיות, ויודע שיש שם סיפור מורכב, תהיתי איך דבר כמו לוקסמבורג קרה. ולא פחות מעניין, איך זה לחיות במדינה כל כך קטנה בין כל המדינות הגדולות. אז כן, היו לי כמה שאלות.

והו, איזה תשובות נהדרות קיבלתי.

אני חושב שלא היה לי ביקור אפקטיבי במדינה כמו הביקור בלוקסמבורג. עברו 24 שעות בלבד מהרגע שחציתי מצרפת עד לרגע שחציתי מבלגיה, אבל אלו היו 24 שעות עמוסות. רכבתי צפונה ממץ ברכיבה די משמימה לאורך הmoselle, חולף על פני דוברות פחם בנהר ואיזורי תעשייה די מכוערים, כולל מפלצת הברזל הזו, שהיתה מפעל ברזל ישן. תזכרו את המפעלי ברזל האלו, הם יהיו חשובים בהמשך.

איך שחציתי ללוקסמבורג, המצב השתפר פלאים מבחינת נוף, לוקסמבורג היא מקום פסטורלי להפליא. חניתי ללילה בשדה ירוק ויפה בקצה אחד הכפרים, 10-20 קילומטרים מלוקסמבורג-סיטי.

למחרת בבוקר נכנסתי אל תוך לוקסמבורג סיטי, שוטטתי קצת בעיר והתפלאתי מהטופוגרפיה המשוגעת שלה (גם את זה תזכרו, זה יחזור) ומאיך שהם מנסים לחבר את העיר מבחינה הליכתית למרות הבדלי הטופוגרפיה האלו (או במילים אחרות- מעליות! שאפשר להכניס לתוכן אופניים!).
מבחינה של תשתיות אופניים, אגב, החוויה שלי הייתה שטחית יחסית, אבל לא מאוד התרשמתי מלוקסמבורג בקטע הזה (למרות הטענות שלהם שהם לא הרבה אחרי אמסטרדם וקופנהגן, וחווים את הצמיחה הכי מהירה באירופה) – ראיתי כמה רחובות אופניים (בהם אסור לעקוף רוכבים), שזה נחמד, אבל רוב העיר לא הרגישה מאוד ידידותית.

בהחלט היו שם כמה שבילים, ומרכז עיר בחלקו סגור למכוניות, והם אפילו בנו גשר ייעודי לרוכבים והולכי רגל מתחת לגשר הראשי. רק שזו מין גישת גם-וגם שאני לא אוהב – גשר מתחת למפלס הרחוב עדיין מחייב סיבוב וירידה ועלייה, ופוגעת באטרקטיביות של האופניים. כשאתה באמת רוצה לעודד אופניים, אתה לוקח מקום מהמכוניות במפלס הגשר… בכל מקרה, זו עדיין הרגישה עיר של מכוניות. ועם זאת, נראה שהם מנסים להתקדם למקום טוב יותר. בסיור הליכה שעשיתי, כשעמדנו יד ארמון הדוכס, חלף לידנו רוכב אופניים, והמדריך עוצר ומצביע עליו- אה, הנה שר התחבורה שלנו.

אז באמת אחרי השוטטות הראשונית אני והאופניים הצטרפנו לסיור הליכה בלוקסמבורג, מה שנקרא לרוב free walking tour, שמתבסס על טיפים בסוף, ויש משהו כזה בכל עיר שמכבדת את עצמה באירופה. אני יכול לכתוב הרבה על סיורי הליכה, מאחר שבמצטבר הייתי ב25 כאלה במהלך הטיול. זה תמיד הימור, ובאופן טבעי תלוי מאוד במדריך. אפשר לעשות סיור מרתק בעיר שנראית משעממת (סקופיה 3>), וסיור משעמם בעיר הכי מרתקת (שלום לך אמסטרדם). מדריכים מבוגרים בד"כ עדיפים על צעירים, ערים לא "מגניבות" לצעירים עדיפות על ערים "מגניבות", וכמובן שמדריך מקומי עדיף על מישהו שעבר לשם מכל מקום אחר (סורי, אבל יש דברים שלא משנה כמה שנים גרת במקום מסוים, עדיין אל תבין/תדע. הסיור הכי גרוע שלי היה עם מדריכה ספרדיה בבולוניה, ואני עדיין כועס על הבזבוז זמן הזה).

והסיור בלוקסמבורג היה בהחלט בtop 5 של הסיורים שהייתי בהם (יחד עם סקופיה, קוטור, רוטרדם ומוסטר). המדריך היה בחור מקומי בשם רוי, שעובד כאח בבית חולים ומחלטר מהצד כמדריך, והוא היה חד, מלא בידע ומצחיק לאללה (הוא התאכזב שלא היו צרפתים בסיור הזה, כי אין מי שייעלב מכל בדיחות הצרפתים שלו, והיו רבות).

אחרי הסיור התכוונתי ללכת למערכת המנהרות התת קרקעית של העיר (עוד משהו שיוזכר בהמשך), אבל מסתבר שצריך להזמין לזה כרטיס מלאנתלפיים זמן מראש, אז הלכתי למוזיאון העירוני, שקצת חזר על חלק מהדברים ששמעתי בסיור וקראתי בויקיפדיה, אבל נתן כמה פרספקטיבות מעניינות בכל זאת. עשיתי סיבוב קצר נוסף בעיר ויצאתי אחה"צ לכיוון עיירה בשם ארלון, בבלגיה, איפה שהתארחתי באותו ערב. בדרך לבלגיה, דרך שדות מוריקים, פגשתי זוג רוכבים צרפתים שעושים שנה שלמה של טיול אופניים, אבל רק סביב צרפת (עם חריגות קטנות בקצוות). אוקיי, ארץ יפה והכל, אבל לא תרצו לגוון טיפה?

וזהו, אלו היו 24 שעות בלוקסמבורג. אז מה הבנתי על לוקסמבורג מכל זה?

stuck in the middle

הדבר הראשון שהבנתי הוא שקודם כל, אני מחזיק בתפיסה די אנכרוניסטית של "מדינות אירופאיות", כאיזה משהו שהוא תמיד איזה דבר גדול ורחב ידיים. אם מסתכלים 200 ומשהו שנה אחורה, ואפילו פחות, כל אירופה היתה מלאה בממלכות קטנות ועצמאיות, מהערי מדינה של צפון איטליה לאינספור נסיכויות של גרמניה. אחד התהליכים ההיסטוריים החשובים של ה200 שנה האחרונות באירופה היתה הקונסולידציה של הרבה מהישויות העצמאיות האלו לשתי מדינות גדולות- הריסורג'מנטו (האיחוד של איטליה תחת בית סאבוי), והדם והברזל של ביסמרק שיצר את גרמניה. גם שוויץ היא איחוד של 25 ישויות שחשבו שיש להם יותר סיכוי לשרוד בעולם ביחד מאשר בנפרד (אבל שמרו על מבנה פרדלי מאוד). הצרפתים מצידם בלעו את רוב הממלכות הקטנות סביבם לממלכה אחת עוד לפני כן (אהלן אלזס ולוריין). זה כמובן לא תהליך חד סטרי-  בלגיה למשל התפצלה מהולנד ב1830 (אבל זה היה במילא נישואים מאוד כפויים מלכתחילה), ועל ההתפרקות של יגוסלביה נראה לי שדיברנו מספיק. אבל באיזור של לוקסמבורג, כל שלל המדינות הקטנות האלו פשוט נבלעו על ידי גרמניה וצרפת. אז השאלה הבאה היא – למה לוקסמבורג לא נבלעה גם כן.

התשובה היא מורכבת. קודם כל, צריך להגיד שלוקסמבורג לא תמיד היתה מדינה קטנה וזניחה למראה. במשך כמה מאות שנים, הדוכסות של לוקסמבורג היה אחד מבתי האצולה החזקים של אירופה, והתחרו ראש בראש מול בית האבסבורג על שליטה באימפריה הרומית הקדושה. גם מבחינת הגודל שלה, זו לא היתה דוכסות ממש קטנה – השטח המקורי של לוקסמבורג היה בערך פי 4 מהשטח הנוכחי שלה, והם איבדו שטחים לאורך השנים לטובת הצרפתים*, הבלגים והגרמנים.
אלא שב1443 לא נותרו יורשים זכרים לדוכסות, והשליטה בה ובשטחים שלה עברה לידי בתי אצולה אחרים באירופה (עם כל מערכות הנישואים והקשרים המורכבים של בתי האצולה האירופים). במשך 400+ השנים הבאות, לוקסמבורג התחילה לעבור ידיים בין המעצמות הגדולות, בעיקר בין האוסטרים לספרדים (אבל עדיין בתוך בית האבסבורג).

ויותר מזה, וזה אולי הדבר שהכי הפתיע-אותי-אבל-לא-היה-צריך-להפתיע-אותי- יש ללוקסמבורג זהות לאומית מאוד ברורה. השפה הלוקסמבורגית למשל היא שפה נפרדת (שאומנם נחשבת לשפה מערב גרמנית, אבל עם הרבה מילים שאולות מצרפתית), והיא אחת משלושת השפות הרשמיות של לוקסמבורג. ובאופן כללי, הלוקסמבורגים, כמו שנתאר בהמשך, מאוד גאים בזהות שלהם.
אבל כל זה למשל לא עזר לדוכסויות של אלזס ולוריין או לשלל הנסיכויות הגרמניות שהיו באיזור, ולוקסמבורג איבדה את העצמאות המדינית שלה הרבה לפניהן, ואיכשהו צצה מחדש במאה ה19. אז איך זה קרה? 

ובכן, יש פה שתי תשובות אפשריות. תשובה אחת היא שכמו שג'ארד דיימונד כבר לימד אותנו היטב בחיידקים רובים ופלדה, וכל סוכן נדל"ן יודע להגיד-  location location location. או במילים אחרות – גיאוגרפיה, ואפילו אפשר להגיד ששני סוגים של גיאוגרפיה שיחקו פה תפקיד.

הסוג הראשון הוא העובדה שלוקסמבורג יושבת בדיוק לא רק בין מה שאפשר לקרוא לו האיזור הפרנקופוני לאיזור הגרמאני (לאלזס לוריין זה לא עזר), היא גם יושבת בין שניהם לבין הולנד-בלגיה. מדינה קטנה בסמוך לאימפריה גדולה היא תמיד בסכנת סיפוח. מדינה בין שתי אימפריות, לעומת זאת, היא כבר איזור באפר, וסיפוח לאחת יכול להוביל להכרזת מלחמה על ידי השניה, כמו שאכן קרה ללוקסמבורג.

והפרט הגיאוגרפי החשוב השני הוא הטופוגרפיה של עיר הבירה שלה. לוקסמבורג-סיטי נוסדה במכוון בנקודת המפגש של שני נהרות קטנים אך מפותלים ומחותרים היטב, דבר שיצר מעין רמה מוקפת בצוקים משלושה כיוונים, כך שניתן לרכז את כל הביצורים בכיוון אחד בלבד (מערב), והופך את העיר לקלה להגנה. לאורך השנים אכן הוקמה שם מערכת ביצורים מרשימה, שכללה מבצר אימתני, חומות גבוהות וגם רשת מנהרות תת קרקעית שסייעה להגיע ממקום למקום במהירות. הדבר הפך את לוקסמבורג-סיטי לעיר עם חשיבות אסטרטגית משמעותית. זה לא שהיא היתה בלתי אפשרית לכיבוש, היא נכבשה מספר פעמים, אבל היה צריך מאוד להתאמץ בשביל זה. במלחמות של המהפכה הצרפתית, למשל, לקח לצרפתים שבעה חודשים לכבוש אותה, ועקב כך היא קיבלה את הכינוי "גיברלטר של הצפון"**.  מהביצורים המרשימים האלו לא נשאר הרבה היום, אבל לא מהסיבות הרגילות שביצורים נעלמים בד"כ.

הנקודה היא שלוקסמבורג הפכה להיות איזור מאוד אסטרטגי. כשהמלחמות הנפוליאוניות נגמרו, המעצמות החליטו לספח את לוקסמבורג לכתר ההולנדי (יחד עם בלגיה), אבל היא גם נשארה באותה נשימה חלק מהקונפדרציה הגרמנית ברמת הסכמי סחר, ועם צבא פרוסי שיושב ושולט במבצר שלה, כי פרוסיה היתה בצד המנצח ולך תגיד להם לא. הבלגים ניסו לספח את לוקסמבורג כשהם השיגו עצמאות מההולנדים, וסוכלו על ידי הפרוסים, כי הם באמת מאוד חיבבו את המבצר הזה, ולא היתה להם כוונה לוותר עליו לטובת חבורה של ואלונים דוברי צרפתית.

באמצע המאה ה19 היריבות שהגדירה את קו השבר של מרכז אירופה במשך מאות שנים, היריבות ההיסטורית בין אוסטריה וצרפת, התחילה להתחלף ביריבות שתגדיר את כמעט את 100 השנים הבאות, והיא היריבות בין פרוסיה לצרפת, לוקסמבורג היתה בדיוק באמצע קו השבר הזה. ובהתאמה, ב1868 פרץ משבר לוקסמבורג, שהוא מורכב ומרתק ומלא גיאופוליטיקה מסובכת, אבל השורה התחתונה שלו היתה שאף אחד מהכוחות המרכזיים באירופה – צרפת, פרוסיה ואפילו אנגליה (שניסתה להגן על האינטרסים של בלגיה, בעלת ברית אסטרטגית שלה), לא יכלו להרשות שלוקסמבורג והביצורים שלה תהיה בחזקת הצד האחר, אבל אף אחד לא היה יכול או מעוניין (בשלב הזה) לצאת למלחמה נגד יתר המעצמות כדי להשיג אותה לעצמו. כאמור, מנפלאות הפוליטיקה של איזורי הבאפר. אז הם הסכימו להפוך אותה לנייטרלית, וכדי לוודא שהיא תישאר נייטרלית, הם פירקו את כל החומות והביצורים והמנהרות התת קרקעיות, שזה א' הופך את המבצר בלוקסמבורג לאחד המבצרים היחידים שהוחרבו על ידי הסכם שלום ולא במהלך מלחמה וב' קצת חבל מבחינה היסטורית/ארכיאולוגית, כי זה כנראה באמת היה מבצר מרשים. מצד שני, איפה שהפעם ישבו החומות יש היום פארק ציבורי מאוד נחמד ויפה.

אלא שכל ההחלפות ידיים האלו יצרו בתושבי לוקסמבורג תחושת מיאוס מהיותם פיון במאבק בין מעצמות, והתחיל לפתח זהות לאומית ברורה יותר. לוקסמבורג עוד נשארה תחת הכתר ההולנדי באופן נומינלי לעוד 20 וקצת שנים, אבל ב1890 וילהלם השלישי, מלך הולנד נפטר, ולכס המלוכה ההולנדית עלתה וילהלמינה, ביתו היחידה, והלוקסמבורגים היו כזה "אה, אם אתם זוכרים, לפי החוקים *שלנו* מותר להוריש ממלכה רק ליורשים זכרים, אז בייייייי", ו447 שנים אחרי שהם איבדו את הריבונות שלהם בגלל משבר ירושה דומה, הם הכריזו על עצמאות. הדוכסות עברה לרשות איזה בן דוד רחוק של וילהלם, שבתכל'ס לא היה לו מושג מה קורה בלוקסמבורג, אז הוא די השאיר אותם לשלוט בעצמם. לוקסמבורג היא אגב *עדיין* דוכסות (grand duchey, אם לדייק), וכמו שלבלגיה והולנד השכנות (ולעוד מספר מדינות באירופה) יש עדיין מלכים, גם בלוקסמבורג יש grand duke, שיושב בארמון קטן וחמוד במרכז העיר ולא עושה יותר מדי.

החצי הראשון של המאה ה20 לא היתה קלה עבור לוקסמבורג, עם כיבוש גרמני במלה"ע הראשונה, כמעט-סיפוח לצרפת לאחריה, כיבוש נאצי והרס די נרחב במלחמת העולם השניה***. בעוד שבמלחמת העולם הראשונה לוקסמבורג עוד ניסתה לשמור על נייטרליות (למרות שלוחמים לוקסמבורגים שירתו ונפלו בשירות מדינות ההסכמה), במלחמת העולם השניה לוקסמבורג היתה באופן מוצהר וחד משמעי בצד של בעלות הברית. החצי השני של המאה ה20 כבר היה סיפור שונה לחלוטין, אבל נגיע לזה עוד מעט.

אז כן, סיבה אפשרית אחת שלוקסמבורג היא עדיין עצמאית היא הגיאוגרפיה שלה. אבל. הגיאוגרפיה יצרה את הנסיבות שאיפשרו את זה, אלא ששום דבר לא היה *חייב* לקרות כמו שהוא קרה. יש פה מידה נכבדת של מזל וצירופי מקרים היסטוריים. אם פרוסיה או צרפת היו יותר חזקות או תוקפניות בתקופת משבר לוקמבורג, אחת מהן אולי כן היתה מספחת אותה. ואם למלך וילהלם היו בנים, יכול להיות שכמו איזור מאסטריכט, לוקסמבורג היתה היום חלק מהולנד. אז סיבה אפשרית אחרת שלוקסנבורג שרדה כשכל האחרות לא היא "ככה יצא". אני מודע זה תשובה קצת אנטיקליימקטית, אבל מה לעשות, שום דבר בהיסטוריה הוא לא "גורל".

הערות שוליים

*מילה על הצרפתים ושאיפות טריטוריאליות – בעוד שכולם מאוד אוהבים לצחוק על הצבא הצרפתי, ובאופן כללי הצרפתים נראים כיום עם מאוד נחמד ועדין, במהלך האלף האחרון היה לרוב מדובר באומה מאוד תוקפנית ובעלת נטיות התפשטות אגרסיביות, ועם הצלחות צבאיות די מרשימות. הם תמיד ראו בריין את הגבול הטבעי שלהם, והיה מאוד קשה לשכנע אותם אחרת. גם אם נשים את הטירוף שהוא המלחמות הנפוליוניות בצד, יצא לי לעבור במספר ערים שבהם חלק מהסיפור שלהן היה "ואז לואי ה14 בא וכבש/צר/שרף אותה". לוקסמבורג היתה אחת מהן.

**למרות שבעיני האנלוגיה היותר מתאימה היא "קונסטנטינופול של הצפון", אם מסתכלים על הטופוגרפיה והביצורים, אבל אני מקבל את זה שאני חנון קטנוני פה.

***כ2.45% מאוכלוסיית לוקסמבורג נהרגה במלחמה, כולל בין 1000 ל2,500 מיהודי לוקסמבורג שנרצחו בשואה. מערכת המנהרות התת קרקעית, שהיתה חלק ממערך הביצורים בזמנו, כן שימשה כמסתור לחלק ניכר מאלו ששרדו, וגם ללוקסמבורגים שניסו להתחמק מהגיוס הגרמני

נשאר כפי שאנחנו?

אז זה לגבי למה בכלל יש לוקסמבורג. אבל איך זה *לחיות* בלוקסמבורג?

ובכן, יקר ובינלאומי. אם יש משהו שאנשים יודעים על לוקסמבורג שהיא מדינה עשירה להחריד. זו המדינה עם התל"ג לנפש הגבוה בעולם (כלומר לליכנטשטיין ומונקו יש תל"ג גבוה יותר, אבל בואו, 40,000 אזרחים זו לא מדינה, זו שכונה שתופסת מעצמה) וכמו שאמר המדריך של הסיור שהייתי בו בלוקסמבורג, הכל בלוקסמבורג קטן חוץ מהמשכורות. במהלך המאה ה20 הם השקיעו באופן משמועתי בפיתוח תעשיית הברזל באיזור הred lands, איזור עשיר במחצבי ברזל במפגש גובולות של לוקסמבורג, גרמניה וצרפת (אותו איזור שרכבתי דרכו אל לוקסמבורג, ולכן היה מלא במפעלים ישנים). תעשיית הברזל, ויתר התעשיות הכבדות שהם פיתחו, הביאו לפיתוח כלכלי מואץ.
קולין, המארחת שלי בארלון, אמרה לי שהיא רואה שכיום חלק מהמפעלים האלו, שסגורים כבר כמה שנים, נהרסים היום לטובת בנייה חדשה, וזה חבל, כי בעיניה אלו אתרי מורשת אירופאית. ברגע הראשון הרמתי על זה גבה, אבל הבנתי שהיא צודקת. לאיזורי התעשייה בred lands יש משמעות חשובה מעבר לצמיחה הכלכלית שהם הביאו – הם האדמה שממנה צמח האיחוד האירופי, או ליתר דיוק הECSC, קהילת הפחם והברזל האירופית, הגירסא הראשונה של האיחוד האירופי. לוקסמבורג למעשה היתה אחת המייסדות והדוחפות העיקריות של הECSC, ועדיין חברה פעילה מאוד באיחוד. איזור שנגן, משמע כל המדינות שאפשר לעבור ביניהן בלי דרכון בתוך אירופה, נקרא על שם כפר בלוקסמבורג בשם שנגן בו נחתמה האמנה שיצרה את האיזור הזה, ולוקסמבורג-סיטי היא אחת מארבע הבירות של האיחוד האירופי (מעבר ליוקרה, זה גם יצר הרבה מקומות עבודה בלוקסמבורג והוסיף לנופך הבינלאומי שלה).
נכון להיום חלק הארי של כלכלת לוקסמבורג נסמך על תעשיית הפיננסים והבנקאות שם, אם כי התעשייה הכבדה עדיין חיה ובועטת, וגם התיירות תורמת את חלקה (לוקסמבורג כאמור, היא מקום פסטורלי להפליא, כולל לוקסמבורג-סיטי).

וכל זה, יחד עם המיקום שלה בין כל המדינות האחרות, והעובדה שמday 1, היא היתה במרכז האיחוד האירופי (כשהוא עוד היה רק צרפת, בלגיה, הולנד, גרמניה ולוקסמבורג. אה, ואיטליה), הופך אותה לבאר גרוויטציה תעסוקתית, ששואבת לשם הרבה מאוד אנשים מכל האיזורים מסביב לעבוד בה. בכל לוקסמבורג חיים קצת יותר מ600,000 תושבים, אבל מדי יום נכנסים לתוכה כ200,000 (!) יוממים מהמדינות השכנות. כן, בערך שליש מאוכלוסיית המדינה נכנס לגבולה בבוקר ויוצא בערב (כולל, למשל, המארחים שלי במץ, צרפת). זה די מטורף.
וכמו שכולנו יודעים, יוממות = פקקים, וגם הכבישים וגם הרכבות מלאים עד אפס מקום בכל בוקר (אגב, תחבורה ציבורית היא בחינם בלוקסמבורג). הממשלה הלוקסמבורגית מנסה לעודד אנשים לעבוד מהבית, אבל זה לא כזה פשוט, כי אם צרפתי לכאורה עובד בחברה לוקסמבורגית, אבל נמצא ברוב ימי העבודה שלו בצרפת, למי מקום העבודה אמור לשלם את מיסי העובד שלו? לוקסמבורג היתה צריכה לשאת ולתת עם כל מדינה בנפרד כדי להגיע להסכמים שיאפשרו לאנשים לעבוד מהבית לפחות חלק מהזמן. 

אגב, לוקסמבורג היא המדינה הראשונה באירופה שעשתה לגיליזציה מלאה לגידול מריחואנה (בהולנד השימוש הוא החוקי אבל הייצור הוא לא חוקי. קטע הולנדי מוזר), מה שיצר עוד נקודת מחלוקת בינה לבין צרפת. הצרפתים היו מודאגים מזה שכל העובדים שזורמים בין לוקסמבורג לצרפת כל יום יביאו איתם גם מלא מריחואנה, ודרשה מלוקסמבורג להציב נקודות בדיקה ביציאות מלוקסמבורג לצרפת. לדברי המדריך, ממשלת לוקסמבורג צחקה להם בפנים ואמרה להם שיתקדמו (או המקבילה הדיפלומטית לזה). 

בכל מקרה, אחת הסיבות שכל אותם אנשים נוסעים כל יום ללוקסמבורג, ולא נניח עוברים לגור שם, היא שלוקסמבורג-סיטי היא מקום יקר להחריד לגור בו. העושר שלה מקרין החוצה למדינות השכנות, ואפילו בארלון, מעבר לגבול בבלגיה, המארחת שלי סיפרה שהיא רואה איך המחירים שם עולים, כסוג של פרבר של לוקסמבורג.

אבל הרבה מאוד גם עוברים לגור שם. מתוך ה600,000 אלף התושבים בלוקסמבורג, כמעט חצי הם בכלל לא אזרחים! בערך 47% הם אזרחים זרים שבאו לגור בלוקסמבורג, ואם מסתכלים על לוקסמבורג-סיטי עצמה, המספר הזה כבר עולה ל70%. למעשה, לוקסמבורג כבר הופכת להיות יקרה מדי ללוקסמבורגים עצמם- עליית המחירים במקומות כמו ארלון נובעת בחלקה מאזרחים לוקסמבורגים שעוברים לגור שם, כי הם כבר לא יכולים להרשות לעצמם לגור בלוקסמבורג סיטי עצמה. אחת המכות הכי גדולות לשוק הדיור בשנים האחרונות היה, מכל הדברים, הברקזיט- המון בריטים עובדים בתעשיית הפיננסים שם, והיו יכולים לעבוד שם באופן חופשי, כחלק מהסכמי האיחוד, אבל אחרי ברקסיט (מעבר לזה שכמה בנקים בריטים כנראה פתחו סניפים בלוקסמבורג כדי להתמודד עם הרגולציה) הרבה בריטים היו צריכים להראות שיש להם כתובת בלוקסמבורג, או ממש לעבור לשם, כדי להמשיך לעבוד שם. מה שאומר שהרבה בריטים עם כסף התחילו לקנות דירות בלוקסמבורג, דבר שהטיס את מחירי הדיור שם לשמים, וכנראה דחף לא מעט אנשים החוצה – לפרברים במקרה הטוב או מעבר לגבול במקרה הפחות טוב.

לוקסמבורג היא מדינה רב-שפתית אמיתית, ובעוד לוקסמבורגית היא עדיין שפת האם של הלוקסמבורגים, גרמנית משמשת בתקשורת ובבתי המשפט וצרפתית היא השפה הממשלתית הרשמית ומופיעה על כל שלטי הרחוב, והשפה שרוב העסקים מתנהלים בה, ורוב הלוקסמבורגים יודעים לפחות את אחת מהן, אם לא את שתיהן*. ברוב החנויות שתיכנס אליהם בלוקסמבורג -סיטי, סביר להניח שהמוכר ידבר צרפתית כשפת אם, כי הוא הגיע הבוקר מצרפת כדי לעבוד פה. בנוסף, באופן טבעי למדינה כ"כ קטנה, הרבה מהתרבות הפופולרית מיובאת מיהמדינות השכנות. ואפשר להבין למה השפה הלוקסמבורגית כן הוכרזה כ- endangered language- אפילו שהמספר המוחלט של דוברי הלוקסמבורגית הוא הגבוה שהוא אי פעם היה, אחוזם באוכלוסיית לוקסמבורג הולך ויורד, כי פשוט יש פחות ופחות מהם בתוך האוכלוסייה הכללית.

וכל זה מעלה שאלות לגבי העתיד של הזהות הלוקסמבורגית, ומה זה להיות לוקסמבורגי. גם אם נזניח את הלוקסמבורגים שנדחקו כלכלית מעבר לגבול (אפילו שלפי הכתבה הזו, מדובר בכ70,000 איש, שזה ממש לא זניח), הזרם היציב של מהגרי עבודה שמתיישבים בלוקסמבורג גורם לכך שאחוז אזרחי לוקסמבורג באוכלוסייה הכללית הולך ויורד, וכאמור בלוקסמבורג סיטי עצמה הם כבר היום מיעוט. שאלה אחת שעולה למשל היא איך אפשר לקיים מצב שמדינה מקיימת בחירות דמוקרטיות שמשפיעות על כלל התושבים אבל רק למיעוט מהם מהם מותר להצביע**, וכמה זמן זה יכול להחזיק. וכמו שאמרתי,יש חשש אמיתי שצרפתית פשוט תדחק לאט לאט החוצה את לוקסמבורגית כשפה הראשית בלוקסמבורג (כפי שאגב קרה כבר לשפות המקומיות באלזס ולוריין, ואפילו במזרח בלגיה, שהיתה פעם חלק מלוקסמבורג), כי היא פשוט שימושית יותר ביומיום. וזה מעלה את השאלה היותר משמעותית – האם לוקסמבורג, כישות לאומית ברורה, ששרדה 400 שנה של כיבושים, ניסיונות סיפוח, מאבק בין מעצמות ושתי מלחמות עולם, תשרוד את ההצלחה הכלכלית של עצמה.

במהלך ההתעוררות הלאומית במאה ה-19, נכתב בלוקסמבורג שיר שהפך להמנון של השאיפה שלהם לעצמאות –

Kommt hier aus Frankräich, Belgie, Preisen,
Mir wellen iech ons Hémecht weisen,
Frot dir no alle Säiten hin,
Mir welle bleiwe wat mir sin.

ובתרגום לאנגלית –
Come here from France, Belgium, Prussia,
we want to show you our fatherland
ask in all directions,
We want to stay what we are.

השורה האחרונה,  "אנו רוצים להישאר כפי שאנחנו", הפכה להיות המוטו הלאומי של לוקסמבורג, שמופיע בכל פינה ומונומנט. ובעוד שפרוסיה, בלגיה וצרפת אכן באות לראות את המולדת שלהם מדי יום, יש לי ספק אם לוקסמבורג תישאר כפי שהיא היתה לעד.

הערות שוליים

* אם כי השפה השניה הכי נפוצה בלוקסמבורג, אחרי לוקסמבורגית, היא דווקא פורטוגזית, עקב ריכוז גבוה באופן מפתיע של מהגרים מפורטוגל, שבמקום להתפזר באופן על כל היבשת כמו שכניהם הספרדים, פשוט התלכדו באופן מרוכז בלוקסמבורג

** וכן, אני מודע לאירוניה של לכתוב את זה בתור ישראלי.