שוב בדרכים

אז… אני והאופניים יצאנו לדרכים לתקופה.

תקציר עניינים עד כה

לפני 7 חודשים, אחרי ראש השנה 2021, חציתי רוביקון אישי קטן אבל משמעותי עבורי. נכנסתי לשיחת חתך שנתית עם ראש הצוות שלי ואחרי שקישקשנו קצת על איך היה בחג, אמרתי לו שהשיחה הזו הולכת להתגלגל קצת אחרת ממה מהצפוי…

הודעתי לו שאני מתפטר בעוד שלושה חודשים כדי לצאת לדרך באיזור אפריל 2022. כשהוא שאל אם לא אני מעדיף לקחת חל׳׳ת, הסברתי שאיך לומר, זה לא הולך להיות בסקלה של חל׳׳ת.

אם לחזור עוד קצת אחורה – בערך ביוני 2020 החלטתי שהגיע הזמן לצאת לדרך שוב. ב2017 יצאתי לשבעה חודשים על אופניים (חצי בדרום מזרח אסיה וחצי בארה״ב) ואלו היו השבעה החודשים הכי שמחים בחיי עד כה (במיוחד החצי השני שלהם) ואמרתי לעצמי שאני הולך לעשות את זה שוב בשנים הקרובות. לא זוכר כבר מה היה הטריגר ביוני 2020, כשהעולם מתחיל לצאת מממה שהסתבר בדיעבד כגל הראשון מיני רבים של הקורונה, שגרם לי לחשוב ״כן, *עכשיו* זה זמן טוב לצאת לטיול ברחבי העולם״, אבל זה מה שקרה. אז שמתי יעד ליציאה לאפריל 2021, תשעה חודשים קדימה, והנחתי שבטח הקורונה תיגמר עד אז. מה, לא?

כמו שבטח שמתם לב, לא יצאתי לדרך באפריל 2021, ובדיעבד זו לא היתה הקורונה שעצרה בעדי. כלומר היא היתה מונעת ממני לצאת לדרך אם הייתי מוכן לצאת לדרך, אבל לא הייתי מוכן. ולא הייתי מוכן עקב שילוב של נסיבות אישיות, מקצועיות, ובעיקר חוסר זמן רבתי להתכונן כמו שצריך, כי החיים השוטפים זה משהו שאוכל הרבה זמן. ולכן החלטתי הפעם להתפטר שלושה חודשים לפני המועד המתוכנן (וארבע שנים על היום מתחילת העבודה!) כדי להתכונן כמו שצריך. כי חברים, מסתבר שלצאת למסע אופניים ארוך זו חתיכת לוגיסטיקה רצינית.

לכאורה כבר עשיתי את זה, לא? כמה מסובך זה אמור להיות? לא מאוד מסובך, רק שבחרתי לאתגר (לקרוא= לסבך) את עצמי. ספציפית, בגלל שבחרתי לעשות את המסע אופניים הזה אחרת מהקודם (ועל זה בהמשך), המקום והמשקל שיכולתי לקחת היו הרבה יותר מצומצמים מה שאילץ אותי לגשת בגישה הרבה יותר מצמצמת, ובעיקר די להתחיל מאפס לגבי הרבה דברים ולעשות הרבה מחקר ציוד והזמנות ציוד ומלא החלטות קטנות, דבר שגיליתי שאני שונא רק מעט פחות מלארוז ציוד, מה שגם עשיתי מלא לאחרונה.

אז בינואר, אחרי משימה אחת אחרונה בניכר, ההתפטרות שלי נכנסה לתוקף, והתחלתי להתארגן. התקופה כללה גם לא מעט מעברי דירות, דבר שהוקל עקב חברים טובים (אתם יודעים מי אתם, ואם היה אפשר לתת לכם חמישה כוכבים בגוגל, לגמרי הייתי עושה את זה). באופן טבעי, גם הפעילות שלי באב׳׳י עברה לאוברדרייב – מלא מיילים וניירות עמדה, ישיבות, רכיבות ואירועים קהילתיים לרוב (כולל רכיבה עם ראש העיר!), הרבה פגישות מעניינות וסהכ הרבה עבודה טובה (וגם קמפיין מאוד כושל אחד…).

התקופה האחרונה היתה תקופה מאוד לחוצה- תכנוני מסלול, קניות ציוד, בירוקרטיה מלוא החופן, הידבקות בקורונה, פעילות אופניים, מעבר בין דירות סאבלט, ותחושה כללית שיש הר של דברים שאני צריך להספיק לפני שאני יוצא לדרך. בארבע שנים של העבודה או בשבע שנים שלי באקדמיה היו לי תקופות מעטות שהרגשתי כזה לחץ. היה לי ברור שזה בעיקר לחץ וסרטים שאני מכניס את עצמי אליהם, ועדיין התקשיתי לשחרר. למרבה המזל היו סביבי מספיק משפחה וחברים שעזרו לי, אז תודה לכם, (שוב, אתם יודעים מי אתם). גם פה באיסטנבול (אה, כן, אני באיסטנבול) ביליתי את רוב הימים שלי בסגירות וקניות של הרגע האחרון שדחיתי מהארץ. רק היום החלטתי שאני עוצר ומחכה לעוד יום כדי להירגע ולכתוב קצת איפה אני ומה אני עושה (ואי לכך החפירה האינסופית הזו) ואני שמח שעשיתי את זה. לצאת לדרך זה קשה, אבל גם חשוב לעצור ולנשום לפעמים.

אז אחרי כל ההקדמה הזו- מה אני עושה בעצם? ולמה?

בגדול – אני יוצא למסע אופניים מאיסטנבול עד ללונדון במשך חצי שנה. חלק ממי שקורא את זה שמע ממני על תוכניות גרנדיוזיות יותר, והן עדיין בגדר ׳׳התוכנית׳׳, אבל נראה לי מטופש לצאת בהכרזות גדולות לפני שבכלל יצאתי מגבולות קונסטטנטינופול רבתי. זה המסלול התיאורטי (ואני כבר רואה איך הוא הולך להשתנות רבות, אבל כל תוכנית היא בסיס וגו׳)

למה אני עושה את זה?

כי אני יכול, אני מניח. למה אתם לא עושים את זה?
וברצינות, זה היה הזמן הנכון, מבחינתי- הפרוייקט בעבודה שלי, שהיה הרפתקאה מגניבה מאוד עם אנשים שאני גאה ושמח שיצא לי לעבוד איתם, הגיע למקום יציב שהרגשתי שיהיה נכון לשחרר עכשיו. זה משהו שידעתי שאני רוצה לעשות, ומסע ארוך על אופניים בעולם זה משהו שאיך לומר, לא משתלב עם שום תוכנית אחרת בחיים, אז עכשיו זה הזמן. ובעיקר- לרכב על אופניים ברחבי העולם תמיד ירגיש לי כהדבר הכי טוב לעשות עם הזמן שלי. אני מניח שהזדמנות אני אנסה להסביר איך בדיוק זה משמח אותי, ומה אני מוצא בזה*, אבל הטקסט הזה כבר נהיה ארוך (וטרם נגמר) והיום מעריב.

*וברור לכולם שזה לא כיף כל הזמן, כן? לרכב יום שלם נגד הרוח זה חתיכת ייאוש, למשל.

לא בדיוק החלטתי איזה סוג טיול אני רוצה לעשות, וזה משתקף באופניים שלי

הרעיון המקורי היה לעשות לעשות טיול בייקפאקינג ארוך (זו ההחלטה המדוברת ממקודם שעלתה לי בהרבה הכנות). קיבלתי את ההשראה מכמה מקורות, אחד מהם זוג רוכבים שהתגלגלו לקמפינג שלי במונטנה אי אז בקיץ 2017, עם שני זוגות אופני בייקפאקינג מזוודים היטב, ומיד ידעתי שכזה אני רוצה לעשות גם*. אז כמה מילים על ההבדל בין טורינג לבייקפאקינג. טורינג זה לקחת כמה תיקי סבל גדולים, בד״כ שניים מקדימה ושניים מאחורה, לזרוק פנימה כל מה שאי פעם תצטרך בדרכים, ולצאת לדרך. זה פשוט, זה ידידותי (אפשר לעשות את זה עם אפס הכנה) וזה נורא נוח – זה פשוט שקים גדולים שמתחברים (ויורדים) בקלות מהסבלים. מצד שני, אתה מוגבל לדרכים יחסית סלולות, כי הסבלים והתיקים הגדולים האלו (ובעיקר החיבורי פלסטיק הקשיחים שמחברים ביניהם) לא נועדו לעמוד בטלטלה ממושכת של רכיבה בשטח.

*עוד (הרבה) השראה הגיעה מבחור בשם טריסטן שאירחתי אי אז ב2019, אבל עליו בהרחבה בהזדמנות אחרת

בבייקפאקינג לעומת זאת כל התיקים קשורים ברצועות בד רכות לשילדה. קשה להתקין או להוריד אותם , הנפח שלהם מוגבל יותר, אבל הם יכולים לחטוף כל מכה בלי להישבר, ולכן אפשר לרכב בכל תנאי דרך אפשרי. וזה מה שרציתי הפעם- חופש מלא לבחור את המסלול שלי, הרחק ממכוניות ככל האפשר (ואגב, הרבה פעמים אי אפשר), בלי להקשיב לקרקושים של התיקים והסבל. אז הקרבתי הרבה מהנוחות בשביל העבירות, וחברים, אחרי שעשיתי איזה טיול אחד או שניים בשטח עם ציוד מלא, אני יכול להגיד בפה מלא שיש לטרקטור הזה עבירות יפה מאוד : )

רק ש… אני גם לא באמת עושה בייקפאקינג. יש לי בתכנון ביקור במלא ערים מעניינות בדרך (פייר די התאהבתי באיסטנבול, נשארתי עוד יום כי קשה לי לעזוב), אני רוצה שיהיה לי תיק גב אבל גם לא לרכב איתו ימים שלמים על הגב (שזה די עונש), ואני רוצה אפשרות לסחוב עוד קצת ציוד אם יהיה צורך. אז הוספתי סבל ועליו קשרתי את התיק מושב הגדול ומעליו את התיק. אנשי בייקפאקינג כנראה יראו את זה כסוג של שעטנז/תועבה ואנשי טורינג פשוט יצחקו עלי וישאלו למה לא לקחתי תיקי טורינג וזהו, אבל (מה שאני אומר לעצמי) הוא הרעיון הוא ורסטיליות- בדרכים סלולות ופשוטות, אני קושר את שניהם על הסבל ורוכב בכיף, אבל אם מגיעים לשטח קשה, התיק מושב חוזר למושב, התיק גב לגב, והסבל, חופשי מציוד, יכול לחטוף כמה מכות.

יכול להיות שהבמשך הדרך אני אשנה את הסטאפ שוב לטורינג מלא או לבייקפאקינג מלא, או אשנה את סוג הטיול, אבל אלו התלבטויות של אורן מהעתיד, ושיהיה לו בהצלחה.

FAQ

יש כמה שאלות נפוצות שעלו לאנשים שסיפרתי להם על הטיול, אז סבב הנה FAQ מהיר ואני מקווה להרחיב על חלק מהדברים האלו (כי מי לא אוהב פירוטי הוצאות?)-

״אתה רוכב לבד??? זה לא מרגיש בודד?״ – יש כמה תכנונים להצטרפויות, אבל באופן כללי, כן. טיול לבד הוא חוויה מאתגרת לפעמים, אבל בעיני זו חוויה שכל אחד חייב לעצמו מתישהו. וכן, מן הסתם שזה לפעמים בודד*, בעיקר כשצריך לקבל החלטות, אבל בפועל כולכם במרחק וואסטאפ אחד .

*אם כי זה יוצר הזדמנויות מצוינות להתחבר לסביבה שאתה נמצא בה. טיול עם עוד מישהו קצת סוגר אותך מהעולם

״איך אתה מממן את זה?״– 4 שנים כ(מתחזה ל) מהנדס, נטול רכב, ילדים או שכירות בתל אביב. כמו כן, אחרי ההוצאות הראשוניות על ציוד (והיו הוצאות, חלקן קצת מיותרות או מוגזמות בדיעבד), טיול אופניים זה די זול, אתה בעיקר רוכב רוב הזמן.

״מה לגבי אופניים בשביל ירושלים?״ – הארגון היה קיים הרבה לפני ויהיה קיים גם אחרי. זה הפרוייקט שאני הכי גאה שלקחתי בו חלק בחיי עד כה*, אבל לפעמים צריך לדעת גם לשחרר**. יש בארגון חבורה מצוינת של פעילים ואני מאמין שזה ימשיך להיות אחד ארגוני החברה אזרחית הכי טובים בעיר (זה אגב אחלה זמן להצטרף לפעילות, התפנה תקן לנודניק).

*אם כי גם הפרוייקט בעבודה לא קטל קנים, זו היתה חווית עבודה ראשונה נהדרת.
**עד כדי כמה נושאים ספציפים ששאני לא יכול להבטיח שאני לא אעלה לפגישות עליהם מאמצע הבלקנים, אהמ-אלעזר המודעי ואופניים חשמליים-אהמ.

האם אני הולך לחפש חסות/לפתוח פטראון– למה שמישהו ישלם לי עבור משהו שאני רוצה לעשות במילא? לא הבנתי את הקונספט הזה אף פעם. וכאמור אני עדיין עמוק בתחום שיפוט מועצה מקומית ביזנטיון אז בואו קודם נצא לדרך, בסדר?

האם אני הולך לכתוב בלוג? לכאורה אתם קוראים אותו אבל וואלה, בלי נדר. לא יכול להבטיח לעדכן פה באופן סדיר,לוקח לי נצח לכתוב משהו, רק הפוסט הזה לקח 3-4 שעות (וכוסואומו אני לא מאמין שאני שוב משתמש בmikledet*, אני פאקינג שונא את האתר הזה), אבל אני בהחלט אשתדל, כי כבר יש כמה סיפורים. יש לי חשבון בPOLAR STEPS ופתחתי איסטגרם, כי מסתבר שזה מה שהילדים המגניבים עושים, גם שם- אין הבטחות. אגב, אם מישהו מבין בוורדפרס, יש לו זמן פנוי ורוצה לעזור לי לעצב את הבלוג הזה למשהו פחות מכוער- דברו איתי.

*למי שלא מבין, אני יושב בקפה אינטרנט באיסטנבול (משמע ארקייד) ומקליד לאתר הזה ואז עושה קופי פייסט לבלוג. ואז עורך שוב ושוב עושה קופי פייסט וחוזר חלילה. זה מייגע כמו שזה נשמע, ואם משהו בטקסט נשמע לא הגיוני זה לגמרי אשמת התהליך הזה.

אז זהו, מחר אני יוצא לדרך. מקווה לא לדווח בעוד שלושה ימים ששוב הלכה לי הברך ונגמר הטיול (והיו דברים מעולם), ונתראה בהמשך!