בלגיה

האנדרטאות היו אחד הדברים הראשונים שתפסו לי את העין כשנכנסתי למזרח בלגיה. מאז קוסובו ו/או קרואטיה לא ראיתי כל כך הרבה אנדרטאות לוחמים במרכזי כפרים. בלגיה באופן כללי היתה תמיד אחד משדות הקרב החביבים על אירופה המודרנית, מווטרלו במלחמות הנפוליוניות דרך מלחמות החפירות במלחמת העולם הראשונה, עד לקרב על הבליטה בארדנים במלחמת העולם השניה, ובהתאמה לא מעט בלגים נפלו במלחמות האלו, אז יש הרבה מה לציין.
הדבר השני שתפס לי את העין הוא כמובן דגל בלגיה, עם שילוב הצבעים השחור-אדום-צהוב שלו. עם זאת, לאור ההיסטוריה הצבאית של בלגיה, אני מרגיש שיש פער גדול בין הדגל של בלגיה, שהוא פחות או יותר השילוב צבעים שהכי משדר "זהירות, אני מסוכן", לבין, ובכן, בלגיה*.

לא יכולתי שלא לתהות אם הזיכרון של מלחמות העולם, שמיוצג באנדרטאות האלו, לא מייצג גם איזה רצון ליצור נרטיב לאומי מאחד במדינה שזקוקה נואשות לנרטיב כזה, אבל נגיע לזה.

* אלא אם אתם תושבי קונגו, ואז הצבעים של דגל בלגיה אכן מסמנים סכנת מוות עבורכם, אבל גם לזה נגיע בהמשך.

אנטוורפן

את הסיבוב הראשון שלי בבלגיה העברתי במזרח שלה, איפה שהגבעות רבות, השדות ירוקים , הצ'יפס מצוין ומזג האוויר לא מאוד החלטי, אבל נוטה לזועף. כאמור בפוסט הקודם, רכבתי שם עם ג׳ואנה, ידידה מהאקוטופיה, וביחד נאבקנו בשילוב הקטלני של גשם, עליות תלולות ויותר מדי צ׳יפס בבטן (צ׳יפס הוא בלגי במקור, לא צרפתי, כמו שכל בלגי יטרח לציין אם תגיד את המילים french fries. זה החיילים האמריקאים במלחמת העולם השניה שאחראים לבלבול הזה).

בסיבוב השני שלי בבלגיה, כשירדתי דרומה מהולנד, הגעתי ישירות ביומי הראשון לאנטוורפן, והתארחתי אצל סטף, בחור חביב שעובד במחלקת השיווק של הנמל של אנטוורפן. וזה לא מאוד מקרי שהתארחתי אצל מישהו שעובד בנמל. כולם מכירים את אנטוורפן בתור אחת מבירות היהלומים העולמיות (וכבעלת ריכוז מאוד גדול של יהודים חרדים, וגם המקום היחיד בטיול שראיתי חרדים על אופניים).

אבל בתכל'ס, היא לפני הכל עיר נמל, וחתיכת עיר נמל. הנמל של אנטוורפן הוא עצווווםםם, השני באירופה מבחינת נפח סחורות (אחרי רוטרדם) והראשון בשטח הקרקע שלו, והמעסיק הכי הגדול בעיר בפער גדול. איכשהו יצא שכמעט כל הזמן שביליתי באנטוורפן סבב סביב הנמל הזה. בין היתר נקלעתי במקרה למרכז המבקרים של רשות הנמל באנטווורפן, וזה היה אחד ממרכזי מבקרים הכי המעניינים ומושקעים שהייתי בהם. היה הרבה דיבור על איך שהם מנסים להפוך את הנמל לירוק ונקי יותר (למשל, לחבר את האוניות לשקעים חיצוניים, כדי שהן לא יצטרכו להפעיל את המנוע כדי לספק לעצמן חשמל כשהן עוגנות), אבל לאור זה שהנמל כולל גם את מתחם ייצור הכימיקלים הכי גדול באירופה, שום טורבינת רוח (ויש שם הרבה כאלה) לא הולכת לעשות אופסט לזיהום שם. מצד שלישי, אנחנו אלו שצורכים את כל מה שמגיע משם, אז אי אפשר לזרוק אבנים מבית מזכוכית.

העובדה שמרכז המבקרים של הנמל הוא כ"כ מרתק היתה מפתיעה באותה מידה שבניין המנהלה של רשות הנמל הזה היה אחד הבניינים היפים ביותר שראיתי בטיול עד כה. זה פחות מפתיע כשאתה מגלה שהוא בניין שתוכנן על ידי זאהה חדיד. יש לי השערה שהתחרות הזו בין רוטרדם לאנטוורפן דחפה אותם לנסות לבנות את בניין המנהלה המרשים ביותר שהם יכלו לבנות, כדי להרשים לקוחות פוטנציאלים ולתת להם תחושה שאנטוורפן הוא נמל חדשני ומודרני (כי הם כבר בקצה היעילות האפשרית של זמני פריקה והטענה, אז לעשות רושם זה מה שנשאר, ורוטרדם מלאה בבניינים רבי רושם). סטף, בתור מי שעובד במחלקת המרקטינג של הנמל, אמר לי שכרגע, עם כל הבלאגן העולמי בשרשרת האספקה והפקק הבלתי נגמר בנמלים, זה לא באמת משנה – בעלי האוניות פשוט הולכים לנמל שיש בו מקום פנוי כרגע לפרוק את הסחורות, ופחות חשוב להם כמה מגניב המקום נראה.

אנטוורפן היא גם עיר אופנה עולה, או לפחות מנסה למתג את עצמה ככזו, אבל כששאלתי את סטף איך הוא היה מתאר אותה, הוא אמר שזו בעיניו עיר עם שאיפות להיות קוסמופוליטית ובינלאומית אבל היא עדיין מרגישה כעיר קטנה מאוד. זה בהחלט הרגיש ככה, וזה היה נחמד מאוד.

בריסל

בריסל היא בלאגן. אנחנו קוראים לה עיר, אבל בפועל, זה למתוח מאוד את המושג, באופן מנהלי מדובר באוסף של שכונות שמנהלות את עצמן, עם עיריות משלהן (קצת כמו הboroughs בלונדון, רק יותר קיצוני). הידעתם? מתקן טיהור השפכים הראשון בבריסל נבנה בשנות התשעים(!), כי רק אז הם הצליחו להתארגן על עצמם (ועד אז הם פשוט שפכו הכל לנהר).
הדבר הכי ידוע על בריסל, אני מניח, שמעבר להיותה הבירה של בלגיה, היא גם הבירה הראשית של האיחוד האירופי, וזה מעלה את השאלה למה לבחור את העיר הלא כ"כ מתפקדת כבירת האיחוד. אני מקווה לדבר עליה קצת יותר בפוסט הבא, על האיחוד האירופי, אז אני לא ארחיב יותר מדי, רק אגיד שאחרי אנטוורפן, (ובדיעבד בהשוואה לגנט שהייתי בה אח"כ), היא בהחלט לא הרגישה לי מאוד ידידותית לאופניים, ובאופן כללי הרגישה לי קצת קשוחה, אבל בכל זאת נהניתי שם.

גנט וברוז'

גנט היא העיר החביבה עלי בבלגיה, בלי שום ספק. קודם כל, כמובן, מדובר ככל הנראה בעיר האופניים הטובה בבלגיה, עם תשתיות ברמה הכי טובה שראיתי מחוץ להולנד ומלא מלא רוכבים. מעבר לזה, מרכז העיר ההיסטורי של גנט פשוט יפה להפליא, הרבה יותר מזה של ברוז' למשל (מצטער ברוז', את פשוט צפופה מדי מכדי להיות מרשימה באותה מידה). ואם נמשיך בהשוואה לברוז', היא גם הרבה פחות תיירותית. זה לא שאין תיירים בגנט, יש הרבה מהם. אבל יש גם *עיר* שמרגישה כמו עיר אמיתית ולא כמוצג מוזיאוני גדול (זו גם עיר שמכילה אוניברסיטה גדולה, וזה מוסיף לתחושת "יש פה חיים"). יצא לי גם לפגוש שם את אחד ממדריכי הסיורים הכי טובים שפגשתי, סבסטיאן, שעשה לי סדר בראש לגבי בלגיה. אבל בעיקר, הסיבה שהכי חיבבתי את גנט היא המארחים שלי שם, זוג בלגי-ישראלי (הבחורה בלגית, הבחור ישראלי) נחמד להפליא שהתחברנו מאוד. הם למעשה ניסו לגור תקופה בישראל, אבל מאחר שמשרד הפנים עושה כמיטב יכולתו כדי להקשות על לא-יהודים לחיות בישראל, באופן כמעט מוצהר, הם עברו חזרה לבלגיה. היו לי שיחות מאוד מעניינות עם הבחור על החיים בבלגיה, ועל איך זה להגר למדינה זרה כשאתה כבר אדם בוגר*. היא מצידה הראתה לי איך היא מייצרת סבון, שזה מה שהיא עושה למחייתה באופן מוצלח למדי (וגם נתנה לי סבון במתנה).

את ברוז' לעומת זאת לא נורא חיבבתי. היא נחשבתי לפנינת התיירות של בלגיה, ומושכת מלא תיירים מכל העולם, הרבה מהם בריטים שיכולים להגיע לשם בקלות, ומרגישה בהתאם תיירותית להחריד. מדריך הסיור שהייתי בו שם אמר שחלק מהעלייה של ברוז' למעמד הזה קשורה לכך שצ'רצ'יל ממש אהב אותה (יש לו לא מעט ציורים שהוא צייר של סצינות בברוז', בעיקר של הבגינאז', עליו הוא אמר שזה המקום היפה ביותר בעולם עבורו) וניסה לקדם אותה כיעד תיירותי לבריטים אחרי שהיא נפגעה קשות במלחמת העולם השניה. הסיבה העיקרית שאני עצרתי בה היא כי אחד מהסרטים האהובים עלי בתבל נקרא in bruges ומתרחש שם, אז בעיקר עברתי שם בשביל הקטע, ומהר מאוד, אחרי שעברתי בכל המקומות שהסרט מצולם בהם, די מיציתי.

החוויה המעניינת שלי בברוז' דווקא היתה להסתובב עם המארח שלי, כומר קתולי מקומי בשם לודה, ולעזור לו להביא מצרכים לחנות החברתית שהוא מפעיל עם קבוצה של מתנדבים צעירים מהקהילה שלו (ולנסות לא לאבד אותו בזמן שהוא מזגזג על התלת אופן החשמלי שלו דרך עשרות תיירים). החנות החברתית זה קונספט יפה, וקצת למדתי איך היא עובדת. בעיקרון כל נזקק ממלא שאלון על מצבו הסוציואקונומי (לא זוכר אם זה נעשה בשיתוף עם הרשויות), ובהתאמה מקבל כמות של נקודות, שאיתן הוא יכול לרכוש מוצרים. כמו כסף, בתכל'ס, רק שזה תקף רק לחנות הזו. משום מה הנחתי שבעיקר יהיו שם מהגרים, אבל היו שם גם לא מעט בלגים מקומיים, חלקם מבוגרים. כששאלתי את לודה על זה, הוא אמר שכן, זה לא בהכרח מהגרים, זה לפעמים נניח אם חד הורית לארבעה ילדים עם מזל רע. זו הרגישה חוויה מעט דיסוננסית, להסתובב עם מצרכים לעניים בעיר שמשדרת כל כך הרבה עושר ומלאה בתיירים, אבל בסוף זה ככה בכל מקום. אגב, כששאלתי איך הם משלמים שכירות על החנות הזו, הוא אמר שהם לא, זה רכוש של הכנסייה. נוח מאוד, ומראה שאפשר לעשות גם דברים טובים עם רכוש כנסייתי.

וזה לא שיש הרבה מה לעשות עם הרכוש הזה במילא. כמו הולנד, גם בלגיה עוברת תהליך חילון עמוק, ולודה סיפר שקהילה בכנסייה ממוצעת היא במקרה הטוב 30 איש ואישה. הוא ספציפית מרכז את קהילת הצעירים, כי הם הבינו שאדם צעיר שרוצה להשתתף בקהילה דתית ירגיש לא מאוד קשור לקהילה של 30 איש שרובם סביר להניח מבוגרים ממנו בעשרים עד ארבעים שנה, אז הם יצרו קהילה שבה אנשים צעירים יכולים להשתתף ביחד. אבל באופן כללי, הוא נתן לי תחושה שהוא משתתף בקרב מאסף אבוד מראש, וזה קצת העציב אותי. (אזהרת מחשבה אפויה למחצה) אני יודע שלדתות, וספציפית לדת הנוצרית, יש הרבה מטען היסטורי בעייתי, וגם היום, ובכן, אלו לא מוסדות חפים מבעיות, בלשון המעטה. אבל כמו שנרגיש שיש אובדן בהיעלמות של איזו תרבות/דת ילידית בדרום אמריקה, אני חושב שיש איזה אובדן מסוים בהיעלמות מוחלטת של הכנסייה הקתולית מבלגיה. הכנסיות כבניינים תמיד יישארו (עד שיהפכו אותן לחדרי כושר), אבל אני חושב שיש משהו שונה בין לבקר בכנסייה פעילה לבין מוצג מוזיאוני/ארכיאולוגי. לטוב ולרע, יש שם כל כך הרבה היסטוריה תרבותית. וקל לדבר על כמה דת ממוסדת זה דבר נורא (וזה הרבה פעמים באמת נורא), אבל זה שונה כשאתה פוגש כומר כמו לודה, שמנתב את האנרגיות והמשאבים שלו כדי לעזור לנזקקים תוך כדי דהרה על תלת אופן.

הערות שוליים

*בקצרה, ובאופן לא מפתיע- לא פשוט. אני חושב שבהכללה גסה, קשרים חברתיים זה דבר חשוב במיוחד לישראלים, וזה מאוד קשה ליצור חברים חדשים בגיל מאוחר, כשאתה מגיע לסביבה שלכל האנשים סביבך כבר יש מספיק חברים, אז למה שהם יהיו חברים שלך עכשיו. מעבר לזה, מזג האויר לא עושה הנחות. בחור ישראלי שפגשתי בבריטניה אמר לי שכשמהגרים למדינה אירופית, מאוד חשוב לעשות את זה באביב ואז ליצור כמה שיותר קשרים, כי ברגע שמגיע החורף, כולם הולכים להשתבלל בתוך הבתים שלהם, ואתה פשוט לא הולך להכיר אף בנאדם חדש.

למה בלגיה?

באופן כללי, די חיבבתי את בלגיה, אבל כולם, כולל הבלגים, מסכימים שמדובר במדינה לא מתפקדת. אני מניח שרוב הקוראים כאן מכירים פחות או יותר את החלוקה של בלגיה לחלק הואלוני בדרום שדובר צרפתית ולחלק הפלמי, שדובר פלמית, שזה לא בדיוק כמו הולנדית, אבל גם לא בדיוק לא (ראיתי מישהו עושה אנלוגיה לפער בין אנגלית בריטית לאנגלית אמריקאית). רק כדי להוסיף לבלאגן, יש עוד חלק קטן שדובר גרמנית בצפון מזרח בלגיה, שלרוב מוכלל בואלוניה מבחינה מנהלית. גם אני ידעתי את זה, אבל מה שלא הבנתי זה עד כמה החלוקה הזו עמוקה.

בלגיה באופן כללי מתנהלת כמו שתי מדינות שונות ברמה הפרקטית. למשל, אין מפת שבילי אופניים מאוחדת של כל בלגיה, רק של החלק הפלמי ושל החלק הואלוני בנפרד. אבל זה לא שיש שם 2 ממשלות שונות. הו לא, שתי ממשלות זה לחובבנים. לבלגיה הקטנה יש לא פחות מ-6 ממשלות שונות! בחוקה! כי יש את הממשלה הפדרלית, ובאופן טבעי יש ממשלות של החלק הואלוני והחלק הפלמי. אבל גם לבריסל יש ממשלה נפרדת, כי היא בלאגן מעורבב בפני עצמה. ואז, מאחר שיש ואלונים שגרים גם בואלוניה וגם בבריסל (ומתי מעט בפלנדריה), יש גם ממשלה של הקהילה הצרפתית, שאני לא לגמרי מבין את הסמכויות שלה, אבל מתעסקת בתחומים של חינוך ותרבות. ואם יש לצרפתים ממשלת קהילה, אז מן הסתם שגם למיעוט הגרמני בואלוניה יש ממשלת הקהילה. רק הפלמים החליטו שממשלת קהילה פלמית זו כפילות מיותרת עם ממשלת פלנדריה ואיחדו אותן, כי הם בקטע של יעילות.

בפועל כמעט שאין שום אינטרקציה בין הואלונים לבין הפלמים, כל אחד חי בקהילות/שכונות/ערים שלו ולא כל כך בא במגע עם הקבוצה השניה, נראה שבאמת מדובר בשתי מדינות שונות שאיכשהו חולקות את אותו דגל. נישואים לא מתפקדים פר אקסלנס. וזה מעלה את השאלה- איך בכלל הגענו למצב הזה? ולא פחות מזה – ולמה הם עדיין נשארים ביחד?

מאיפה בלגיה צצה?

ניסיתי לקרוא על השאלה הראשונה, ולא הצלחתי לזקק תשובה חד משמעית.  אפשר להתחיל אותה מאותו מקום שבו אפשר להתחיל להסביר הרבה סיטואציות מדיניות מוזרות ברחבי אירופה- our old friends, the Habsbourg*. במקרה של בלגיה, ובכן, בית האבסבורג (החלק הספרדי שלו) שלט בארצות השפלה (מה שאנחנו מכירים כהולנד, בלגיה ולוקסמבורג), אבל עקב מקרה קשה של ניהול כושל (וכמובן מלחמות דת), החלק שהיום הוא הולנד הכריז על עצמאות. גם החלק הפלמי בבלגיה ניסה לקבל עצמאות, אבל נכשל. וככה יצא שבמשך כמה מאות שנים, בית האבסבורג שלט על האיזור המשותף הזה, שבחלקו הדרומי, שגבל בצרפת, ישבו דוברי צרפתית, ובחלקו הצפוני ישבו דוברי פלמית. ב1815, אחרי המלחמות הנפוליאניות, המעצמות החליטו לתת את חבל הארץ הזה (שבינתיים עבר להאבסבורגים האוסטרים, שבמילא לא ממש רצו אותו) לידי הממלכה ההולנדית המאוחדת שהוקמה אחרי המלחמה.
אלא שאחרי 15 שנה של ניהול כושל גם מצד ההולנדים (דבר נדיר יחסית אצלם), הם הצליחו לעצבן פחות או יותר את כל חלקי האוכלוסייה שם. הם עיצבנו את הקתולים על ידי מדיניות שדחפה את הדת הפרוסטנטית, הם עיצבנו את הליברלים בזה שהיו הרבה פחות נציגים בלגים בממשלה ובפרלמנט (למרות שהיו יותר בלגים מהולנדים בממלכה בשלב הזה), ומן הסתם שהם עיצבנו את הואלונים דוברי הצרפתית מעצם היותם הולנדים. והכי חשוב, הם איכשהו הצליחו לעצבן גם את התושבים הפלמים של בלגיה. אז ב1830 פרצה מהפכה קצרה שסילקה משם את השלטון ההולנדי, שכנראה כללה את הפעם היחידה בהיסטוריה שמהפכה מתחילה עקב מופע אופרה. אבל זה עדיין רק צב אחד למטה- למה הצד הפלמי, שהיה פרוטסטנטי, ודיבר במילא הולנדית, בכלל בחר להצטרף למרד הזה? קשה לתת תשובה ברורה או קצרה. מדריכה (פלמית) בסיור שעשיתי בבריסל טענה שהאליטה דוברת הצרפתית (והאליטה אז באמת היתה ברובה ואלונית) שטפה לאיכרים הפלמים את המוח בזה שהיא האשימה את השלטון בהולנד בכל הצרות  שלהם, כולל הבצורת. אבל נראה, לפחות ממה שקראתי ודיברתי עם אנשים אחרים, שזו תשובה מאוד שטחית. סביר להניח שלפחות עבור חלק גדול מדוברי הפלמית, הזיהוי שלהם כבלגים דוברי פלמית היה חזק יותר מהזיהוי שלהם כדוברי הולנדית, מאחר שהם בכל זאת חיו כישות נפרדת במשך מאות שנים, גם אם תחת כיבוש ספרדי/אוסטרי, והממשלה באמסטרדם היתה רחוקה ומנוכרת להם. לא כולם תמכו במאבק לעצמאות (גם לא כל הואלונים, אגב, חלק רצו להישאר תחת שלטון הולנד), אבל מספיק מהם כן.

אלא שבניגוד לשוויץ, שיצרה מדינה פדרלית שפחות או יותר מכבדת את כל הקבוצות האתניות השונות שחיות בה (גרמנים, צרפתים, איטלקים), בבלגיה, כמעט מיד לאחר השגת העצמאות האליטה הפוליטית הואלונית די ניסתה לדחוק החוצה את השפה ההולנדית. הפלמית זוהתה מבחינתם כשפה של "הכובש", אבל להזכירכם, זו גם שפה שכאמור חצי מהאוכלוסיה מדברת… הם קבעו למשל שכל ענייני הממשלה, האקדמיה והצבא יתנהלו בצרפתית, מה שיצר באופן מיידי ניכור ואנטגוניזם straight out of the gate בין שני חלקי בלגיה, וזה לא בדיוק השתפר משם. בכיבוש הגרמני במלחמת העולם הראשונה היו בדלנים פלמים שבירכו על ההגעה של של "בני הדודים הגרמנים", למשל.

הערת ביניים- ממלכת בלגיה

בלגיה היא אחת מאותן מדינות אירופאיות שעדיין מחזיקות בית מלוכה. הקונספט של בית מלוכה בעת המודרנית הוא מאוד מסקרן בעיני, וכל מדינה שהייתי בה ניסיתי להבין איך עדיין יש בית מלוכה, ואיך בעצם קרה התהליך של העברת הכוח מהמלוכה לממשלה נבחרת. יש כמה סוגי סיפורים בז'אנר הזה, מהסיפור האנגלי של העברת כוח הדרגתית לאורך מאות שנים (וגם שוודיה פחות או יותר נופלת למודל הזה), להחלפה מהירה ואלימה בסדרת מהפכות (צרפת, רוסיה)*. בלגיה שונה במובן הזה בכל שהמלוכה הבלגית היא מלוכה צעירה מאוד, וכשהבלגים הכריזו עצמאות ב1830, הם עשו את מה שנראה להם הגיוני בזמנו והזמינו מלך בדואר, כי זה מה שעשית בזמנו כדי להיחשב למדינה רצינית (ביוון יש סיפור דומה, ואפילו למקסיקו היה מלך אירופאי קצר ימים וטרגי בשם מקסימיליאן). הם פנו איזה אציל אלמוני יחסית בשם ליאופולד מנסיכות קטנה בבוואריה (אחרי שנפסלו מועמדים אחרים שהיו יותר מדי פרו צרפתים או פרו הולנדים) והציעו לו להיות מלך, והוא זרם איתם. אבל בלגיה מלכתחילה התחילה כמלוכה חוקתית, כלומר, המלך לא היה שליט אבסולוטי בשום שלב, ולפרלמנט, שבעצם בחר את המלך, היה את הכוח האמיתי. דוגמא טובה לזה הוא מה שקרה עם ליאופולד השני, הבן של ליאופולד המקורי. באמצעות קשרים טובים עם המעצמות הגדולות, הוא הצליח להשיג לעצמו חתיכה גדולה ממה שאנחנו קוראים קונגו, והקים שם את congo free state (האירוניה שבשם הזה היא נוראית) שלא היתה שייכת לבלגיה אלא ישירות בבעלותו. זו היתה בעצם מושבת עבדים (בלי החלק של להעלות אותם על ספינות), ונחשבת לאחד הפשעים הכי מזעזעים של המפעל הקולוניאלי. אחת הזוועות הידועות לגביה (אם כי לא בהכרח הגרועה ביותר) היה לכרות שהיתה מכסה של עצי גומי (התוצר העיקרי של קונגו) שכל אדם היה צריך לספק, ואם הוא לא היה עומד בה, היו כורתים לו את היד. אין הערכות מדויקות על כמות האנשים שמתו שם, כי לא ידוע מלכתחילה כמה אנשים חיו בקונגו בזמנו, אבל ההערכות נעות בין מיליון ל15 מיליון איש, או משהו בין רבע לחצי מאוכלוסיית המדינה. הסיפורים שיצאו משם היו כל כך נוראיים (והיוו מבוכה משמעותית לבלגיה בזירה הבינלאומית) שממשלת בלגיה התערבה והחרימה ממנה את "מדינת קונגו החופשית".

מעבר לזוועה שהם עד היום לא באמת לקחו אחריות עליה**, הנקודה היא שלפרלמנט היה את הכוח לקחת מהמלך את הצעצועים שלו, כי אלו היו חוקי המשחק מלכתחילה. בעוד שלא תמיד היה מדובר בדמות כמעט לחלוטין סימלית כמו שהיא היום*** (מקבילה קצת יותר מפונפנת לנשיא בישראל), המלוכה בבלגיה (וגם, באופן יחסית דומה, בהולנד) אף פעם לא היתה מונרכיה אבסולוטית עם divine mandate.

*הסיפור המעניין ביותר שנתקלתי בו הוא של המלוכה הספרדית. לא רק שהמלוכה שרדה את השלטון של פרנקו, נראה שהמלך הספרדי בזמנו היה גורם מאוד משמעותי ומפתיע בדמוקרטיזציה של ספרד פוסט-פרנקו. אבל זה רק במבט שטחי.

**המלך הבלגי הנוכחי "הביע צער" לא מזמן בפני תושבי קונגו על מה שבלגיה עשתה שם. זו לא היתה התנצלות רשמית, כי התנצלות רשמית יכולה להביא לדרישות פיצויים, ומי רוצה את זה, נכון? כך או כך, עד היום  הסיפור של קונגו לא משהו שלומדים בבתי הספר בבלגיה

***המלוכה בבלגיה כמעט מצאה את סופה במהלך מלחמת העולם השניה, כשהמלך הבלגי הכריז על כניעה לגרמנים, בעוד הממשלה טענה שאין לו סמכות לעשות דבר כזה, אבל בסוף הבלגים התפשרו על רק להעיף את המלך הספציפי הזה.

אז למה בכל זאת יש בלגיה?

התשובה לשאלה השניה היא יחסית פשוטה, נראה לי, ודומה לתשובה על למה אנשים נשארים בנישואין לא מתפקדים- כי אינרציה, וכי לפרק את החבילה יהיה יותר מדי מסובך (מה למשל עושים עם בריסל\הילדים?).
מי שבעיקר דחף היסטורית להיפרדות הוא הצד הפלמי. לא דיברתי עם מספיק ואלונים כדי להבין איך הם רואים את המצב, אבל הפלמים לגמרי מרגישים שהצד הואלוני גורר אותם למטה, ובאמת, אחרי שבמשך עשרות שנים, החלק הפלמי היה החלק העני מבין השניים (ועדיין העביר יותר מיסים ממה שהוא קיבל בחזרה), בעשורים האחרונים המצב מתהפך, ובעשורים האחרונים (החל משנות ה60) הצד הפלמי הוא הצד החזק מבחינה כלכלית, עם כל חברות ההייטק והמסחר הבינלאומי (אנטוורפן, הנמל השני הכי גדול באירופה, נמצא בפלנדריה, למשל). ועדיין, נדמה לי שהאליטה הפוליטית היא עדיין ברובה צרפתית (בית המלוכה, למשל, עדיין לא ממש מדבר פלמית). שמעתי אמירות שהמצב הזה משתנה בהדרגה, כי כסף מתרגם בסופו של דבר לכוח פוליטי (אם כי לא תמיד).
יש כיום מספר תנועות בדלניות פלמיות, שחלק מהן תומכות בעצמאות מלאה, וחלק מהן בסיפוח חזרה להולנד. ועם זאת, סקרים מראים שעדיין רוב הפלמים (60%+) תומכים בהישארות בבלגיה. זה לא רוב מוחץ, אבל זה רוב. למה? לא יודע. כנראה שרוב האנשים מעדיפים את הסטטוס קוו. כששאלתי את מדריך הסיור שהייתי בו בגנ אם הוא כפלמי מצטער על זה שהם נפרדו מהולנד (כי הם היו יכולים להיות חלק ממדינה הרבה יותר משגשגת ומפותחת), הוא צחק ואמר שכן, לפעמים, אבל אז הוא פוגש הולנדי ומתעצבן, וזה עובר לו. הוא לא חושב שיש היגיון בלפרק את המדינה לשתיים, כי אז זה הופך את שני החלקים למדינות זעירות וחסרות כוח. ולגבי סיפוח חזרה להולנד, הוא אמר שאם זה יקרה, מכל הבחינות הסוציואקונומיות הם יהיו בפיגור גדול, מה שאומר שהם יהיו הואלוניה של הולנד, ואז על מי הם יתנשאו?

הלאה

מברוז׳ חציתי חזרה לצרפת, אל דנקירק. זה היה יום קשוח למדי, עם רוח נגדית שבאה מהים לאורך כל הדרך, אבל למזלי הצטרפה אלי קולין, המארחת שלי מארלון שבאה לבקר, שרכבה רוב היום לפני ושברה לי את הרוח (היא רוכבת סופר רצינית). מדנקירק דהרתי לקלה, ובקלה תפסתי, ממש ברגע האחרון, את המעבורת שהעבירה אותי מצרפת אל חופי אנגליה. אני חושב שייקח לי זמן לסכם את התקופה שעברתי באנגליה, אני אצטרך קצת פרספקטיבה ומרחק. אבל זה בסדר, כי בינתיים יש לי הרבה מה להגיד על מקום אחר שביליתי בו הרבה זמן בטיול הזה, מקום שאני קורא לו הFPFP, או בשמו המלא, the Franco-prussian Friendship project. ויש הרבה מה להגיד עליו.