קוריאנית
לאור זה שידעתי שאני אמור לטוס לקוריאה כבר מזה שנה וחצי, תכננתי ללמוד קוריאנית. "תכננתי ללמוד קוריאנית" הוא כמובן האח של "התכוונתי להתחיל דיאטה", הבן דוד של "אני צריך לעשות יותר כושר" ונמצא במערכת יחסים לא מחייבת עם "נראה לי שכדאי לתרגל מדיטציה". אז כצפוי, התחלתי מאוחר למדי, אבל ניסיתי להשלים את הפער. ניסיתי שיעור פרטי אצל בחור קוריאני שלומד באוניברסיטה עברית (ומיד הבנתי שזה שמישהו יודע קוריאנית לא אומר שהוא יודע ללמד קוריאנית), ניסיתי כמה ערוצי פודקאסטים וערוצי יו-טיוב ללימוד קוריאנית, ובסוף נרשמתי לאתר שהערוץ שלו נראה הכי טוב.
ישר גיליתי את מה שהוא כבר קלישאה בקרב מערביים שלומדים קוריאנית- הכתב שלהם, ההאנגול, הוא אחד הכתבים הכי ידידותיים למשתמש. יש אימרה קוריאנית ש"אדם חכם יכול ללמוד את הכתב עד סוף הבוקר, אדם טיפש יזדקק ל10 ימים" (היום, 4-5 סרטוני יו-טיוב + קצת תרגול עם דף ועט ואתם מסודרים).
הסיבה שהכתב הזה הוא כל כך ידידותי היא כי הוא כתב שנוצר במיוחד במחשבה על קלות שימוש. המציא אותו המלך sejong the great (אחד מהשני המלכים היחידים בקוריאה שקיבלו היסטורית את התוספת the great) באמצע המאה ה-15, והוא נוצר על מנת לאפשר גם לפשוטי העם לדעת קרוא וכתוב. הטענה שאני שמעתי היא שהמטרה היתה פוליטית- מערכת הכתב שהיתה בשימוש עד אז היתה המערכת הסינית, שהיא כידוע מסובכת מאוד ללימוד, ורק אם יש לך הרבה זמן פנוי בחיים, כלומר אם אתה ממעמד האצילים (היאנגבאן) שיכול לשבת על התחת, יש לך זמן ללמוד אותה. אם אתה איכר שעובד יום וליל, כנראה שתחיה ותמות כאנלפבית. מאחר שידיעת קרוא וכתוב היתה תנאי הסף לקבלה לשירות הציבורי של הממלכה הקוריאנית, זה למעשה יצר מונופול של האצולה על הבירוקרטיה ומוקדי הכוח. המלך רצה להחליש את האחיזה בממלכה של שכבת האצולה, שהיתה כל כך חזקה שאיימה על הכוח שלו, והבין שהצעד הראשון בדרך לשם הוא ללמד את האיכרים לקרוא. ידע הוא כוח, פשוטו כמשמעו.
הבעיה היא כמובן שזה נחמד לדעת איזה צליל האותיות שכתובות על הדף משמיעות, אבל זה לא הופך אותך לדובר קוריאנית. אתה צריך לדעת אוצר מילים ותחביר כדי לדעת שפה. וכאן, ובכן, קצת נעצרתי. כי קודם כל, התחביר הקוריאני הוא מבלבל. כמו שכתבתי באחד הפוסטים המתוסכלים שלי לקראת הטיסה, הקוריאנית היא שפה מסוג SOV- subject Object Verb, בניגוד לעברית ולאנגלית, שהן מסוג של SVO- subject Verb Object כלומר משפט כמו "אני אוהב קימצ'י" נאמר בקוריאנית כ"אני קימצ'י אוהב". כמובן שעברית מקראית היא בכלל שפה מסוג VSO כמו במשפט "וידבר אלוהים אל משה", ולפעמים גם, השם ירחם, OVS, כמו ב"אבנים שחקו מים", אז אין לנו באמת זכות להתלונן. בכל מקרה, מה שצריך לזכור הוא זה- אם קוריאנית ללמוד רוצה, כמו מאסטר יודה אתה מדבר להתחיל. י
מעבר לזה, קשה לעקוב אחרי הדיבור הקוריאני, או לדבר קוריאנית נכון. בהשוואה לשפות אחרות שניסיתי קצת להכיר, השפה קוריאנית היא הרבה פחות גרועה מהשפה הווייטנאמית ברמת מורכבות ההגייה[1], והיא לא טונאלית, אבל כן יותר מאתגרת מהתאילנדית למשל, שפה בה אתה שומע מילה ויכול לחזור עליה כבר בפעם הראשונה בלי שאנשים יצחקו עליך. קוריאנית מכילה כמה צלילים ותנועות ששונים ממה שאנחנו מכירים, כמו הㅓ)eo) שהיא סוג של חולם גרונית, או ה- (eu (ㅡ שזה איפשהו בין סֶגול לבין הקול שאתה עושה כשאתה בטעות נוגע עם הרגל בחשופית. גם בעיצורים יש להם כמה צלילים מאתגרים, כמו ㄱ שנשמעת כמו הכלאה בין ג' לק' (ודווקא יש להם ק' מובחנת), ㅂ שנשמעת איפשהו בין ב' לפ' (וגם פה, יש אות שנשמעת כמו פ' פרופר), והבעייתית מכולן- ㄹ, שמחליפה גם את ל' וגם את ר' , באופן שמרגיש לי חצי אקראי, בחיי (ופה אין שום אות שנשמעת כמו ר' או ל' של ממש). קיצר, בהצלחה לא להישמע כמו אידיוטים. י
אבל בסופו של דבר, הכל מתנקז לסדר עדיפויות וכוח רצון. איכשהו, אחרי עוד יום עבודה ארוך, התקשיתי למצוא את כוח הרצון להתיישב מול המחשב, לא לגלול את הפייסבוק, לשלוף דף ועט ולהתחיל לשנן מילה אחרי מילה, כי בסוף, רק ככה לומדים. אולי אני צריך להפסיק לכתוב פוסטים כ"כ ארוכים לבלוג. י
אנגלית
באופן מפתיע, לא מדברים פה כ"כ אנגלית. ואני לא אומר שזה מפתיע כי אני מצפה שכל העולם ידבר אנגלית. בגלל שאנחנו חיים בבועה שהיא ישראל, אנחנו לא מבינים שיש הרבה מקומות בעולם שלא באמת מדברים אנגלית, חלקם עמוק במערב. ישראל היא יחסית מדינה עם כמות דוברי אנגלית גבוהה ביחס ליתר העולם (הלא-דובר-אנגלית כמובן). נסו למצוא דובר אנגלית סביר ברחוב בצרפת וגרמניה מחוץ לערים הבינלאומיות הגדולות ולא תיתקלו בהצלחה מרובה. מצד שני, כן תמצאו דוברי אנגלית מעולים במדינות כמו הולנד, דנמרק ויתר הנורדיות. התיאוריה שהמצאתי עוד בטיול של אחרי הצבא היא שזה פשוט עניין של גודל אוכלוסייה – ברגע שהאוכלוסייה שלך עוברת את הכמה עשרות מיליונים, יש לך מספיק קהל שיכול לסבסד תרבות מקומית ברמה וכמות שתאפשר לאדם ממוצע לא תצטרך לצרוך את רוב התרבות שלו מחו"ל (וגם את מה שתייבא תוכל לדובב לשפה המקומית ברמה טובה, כמו שהצרפתים והגרמנים עושים חופשי). כי הרי אני לא באמת למדתי אנגלית בבית ספר (טוב, קצת), אני למדתי אנגלית מהטלוויזיה. י
בכל מקרה, זה יהיה מאוד נדיר להיכנס לחנות ולהיות מסוגל לתקשר באנגלית (חוץ מבתי מרקחת, רוקחים הם לרוב בעלי אנגלית טובה), או לעצור מישהו ברחוב ולקבל הנחיות באנגלית. אפילו החבר'ה בעבודה שלי, מהנדסים ואנשי הייטק, הם בעלי אנגלית מאוד בינונית מינוס שאני לעיתים מתקשה להבין. י
וזה כן מפתיע אותי כי בספר שקראתי (טוב, שמעתי) על קוריאה לפני הנסיעה (Korea: impossible country by Daniel Tudor) מוקדש פרק שלם ל"טירוף האנגלית" – כמה הם לומדים אנגלית מבוקר ועד ערב, ואז ממשיכים לתוך הלילה ב-האקוואנס, שאלו מין בתי ספר פרטיים שאפילו היו לא חוקיים לאיזו תקופה, שזה קריטי לקידום המקצועי שלהם וכן הלאה. יש אפילו סיפורים על הורים שמעבירים את הילדים שלהם מין ניתוח לחיתוך החיבור של הלשון לחך, כדי שהם יוכלו לדבר אנגלית ללא מבטא, תוך התעלמות ממאות אלפי הקוריאנים-אמריקאים שמדברים אנגלית ללא שום מבטא וללא שום ניתוח[2].
וככה, פרק שלם על כמה הקוריאנים מקדשים את לימוד האנגלית, ומתנצלים על האנגלית שלהם למרות שהיא מעולה וכן הלאה. ואני שמעתי את הפרק הזה לא מזמן שוב, אחרי שהייתי פה תקופה, וכל מה שאני חושב עליו הוא "חבוב, נראה לי שאתה צריך לצאת מסיאול קצת יותר ".
דג בבל
אבל זה לא שאני חסר אונים. כי יש לי דג בבל בכיס.
כולנו זוכרים כמה גוגל טרנסלייט היה משעשע אי שם בתחילת העשור, עם כל מיני סרטונים של אנשים שמריצים עליו כל מיני תרגומים איטרטיבים (הלוך ושוב בין שפות), עד שהמשפטים הופכים לג'יבריש מוזר.
אבל מתישהו, כנראה שסביבות 2016, גוגל טנרסלייט השתפר. ממש השתפר. אני נחשפתי לזה במהלך 2017, כשטיילתי בווייטנאם, ופתאום גיליתי שאני יכול אשכרה לשוחח עם אנשים- אתה כותב משפט, אתה מקבל תרגום, ואז עושה תרגום הפוך (כלומר מתרגם בחזרה לאנגלית את המשפט המתורגם) ומגלה שזה עדיין בדיוק אותה משמעות של מה שרצית להגיד. ואז גם גיליתי שיש את האפשרות של voice recognition, כלומר הוא יכול להקליט ולהבין את מה שהאדם מולך אומר ולתרגם לך בלייב, וכמובן לתרגם אותך בחזרה. הרגע שבו ניהלתי שיחה בסיסית עם חקלאי ווייטנאמי זקן קצת דרומית לאיזור המפורז היה לא פחות ממרגש.
ב2018, באיטליה, גיליתי את הפיצ'ר הכי משוגע של ג"ט עד כה- המצלמה. גוגל יכול לתרגם בלייב כיתוב בתמונה (למשל, את הכרזה הדתית הזו). עכשיו, זה לא כלי מושלם (הוא כל הזמן מקפץ בין תרגומים, למרות שזה לפעמים עוזר להבין יותר), אבל הדברים שהוא מאפשר לי – לקרוא תפריטים, להזמין דברים במקבילה הקוריאנית לאי-ביי, להבין מה המצבים השונים במודים של המזגן (יש אפשרות של "dehumidification" שזו תהיה דרך טובה להרוג אותי בלילה בלי שאני ארגיש) ופשוט לקבל הרבה יותר הקשר על כל מה שנמצא סביבי – הם בלתי נגמרים. י
זה לא מושלם, כמובן, ולא פותר את כל הסיטואציות. זה תמיד יהיה מסורבל יותר לדבר באמצעות זה מאשר לנהל שיחה באנגלית או קוריאנית, ובאופן פשוט יותר, אני לא יכול לדבר בטלפון בעזרת ג"ט. אבל זה כן משפר ומקל את החיים שלי פה פלאים. היכולת לשוחח עם מוכר בחנות כדי לקבל את מה שאני צריך היא נהדרת, ובאופן כללי משפטת כל סיטואציה בה אני צריך הסבר על משהו.
ומצד שני, זה בלי ספק מוציא את אחד המניעים הכי חשובים שלך ללמוד שפה- היכולת להסתדר. כי אין ספק שבטיולים הקודמים שלי בעולם, בעיקר בדרום אמריקה, זה תמיד היה הדרייב העיקרי, להיות מסוגל לתקשר את מה שאני צריך, לא להיות חסר אונים. ובעוד שאני כן רוצה ללמוד קוריאנית, זה תמיד יהיה יותר קל לשלוף את הגוגל טנרסלייט מאשר ללמוד בדרך הקשה. י
ומעבר לזה, זה בהחלט מעלה לי תהיות לגבי עתיד התקשורת הבין-שפתית. לא קשה לדמיין עתיד שבו לימוד שפה זרה יהיה מיותר, כי עדשות שתשים בעיניים ואוזניות שתשים באוזניים יתרגמו לך באופן סימולטני כל שפה. אתה אפילו לא תחווה את היות השפה זרה לך. האם זה עתיד רע? טוב? בתור מי שבעד מגוון ושונות בעולם, אז לכאורה זה דבר טוב, כי המשמעות היא פחות חדירה של אנגלית לכל מקום, מאחר שהיא תתורגם ישירות לשפה המקומית, ובעצם שמירה יותר חזקה על שפה וזהות מקומית. אבל האם מגוון ושונות הם בכלל בעלי משמעות בשפות אם אתה בכלל לא יודע שאתה קורא שפה זרה?
ויש לכך גם עוד רובד, שחוזר לתיאוריית גודל האוכלוסייה שציינתי קודם. אם תנסו להפעיל את פונקציית המצלמה על עברית, תקבלו את התמונה הבאה
התרגום מעברית לאנגלית עובד מדהים- ניסיתי לתרגם את הפוסט הראשון, על המפעל, לטובת חבר אמריקאי, ואחרי ששמתי את זה בגוגל, היו לי עוד עשר דקות של עריכה זריזה, וזה היה מוכן. זה נכון שהמבנה של המשפטים שלי מאוד מושפע מאנגלית (והמבנה משפטים שלי באנגלית הוא עברי להחריד), ועדיין, זה עבד מעולה. אבל התרגום בכיוון ההפוך, מאנגלית לעברית – לא כזה מזהיר. ועברית היא עוד מקרה חריג, כנראה לאור הנוכחות הגדולה של ישראל בהייטק. בדרום מזרח אסיה, כשעברתי בלאוס וקמבודיה, מדינות קטנות בהרבה מויאטנם, הגוגל טרנסלייט עבד בצורה די מזעזעת, ואף פעם לא הצליח לשמור על משמעות המשפט בתרגום חוזר. הנקודה היא כזאת- אני לא יודע לפי איזה שיקולים מתעדפים את השפות שבהן גוגל טרנסלייט עובד טוב או לא, וסביר להניח שגם התחביר של שפה משפיע על רמת התרגום, אבל אני משער שיש השפעה חזקה כמות אנשים וכוח כלכלי. התרחיש העתידי של תרגום סימולטני יגן הרבה יותר טוב על שפות עם עשרות ומאות מיליוני דוברים מאשר על שפות עם מיליוני דוברים ומטה. אני לא חושב שחדירה של אנגלית יכולה להכחיד שפות קטנות יותר, מנגנוני הכחדה של שפות הם אחרים, אבל אני חושב שהיא כן מדללת אותן. אני מרגיש בעצמי שהעברית שלי דלה יותר ממה שהיא יכולה להיות כי אני הרבה פעמים לאנגלית כשנוח לי (ומצד שני, אני מרגיש שיכולת הביטוי שלי כשאני משתמש בשתי השפות לסירוגין היא לפעמים רחבה יותר, כי אנגלית יכולה לדייק איפה שעברית לא, ולהיפך). בכל מקרה, אם אתה קוריאני, סיני או גרמני, אתה תוכל לצפות לשירותי תרגום מעולים, ולעולם לא תצטרך לדעת אנגלית, אבל אם אתה ממדינה קטנה באפריקה, היכולת שלך להילחם בחדירה המתמדת של האנגלית ולשמר את הייחודיות של שפה שלך תהיה נמוכה יותר. וזה… מבאס קצת. בדיוק סיימתי לקרוא כתבה מרתקת על זוג אחים שהמציאו לפני 25 שנה כתב לשפה שלהם (פולאני, שפה ילידית באיזור מערב אפריקה שמדברים אותה 40 מיליון איש), ומאז נאבקים להכניס אותה לשימוש דיגיטלי ביוניקוד ובכל המערכות הפעלה לפלאפונים, כי בעיניהם, כתב הוא דרך חשובה לשמר את התרבות והשפה שלהם, והיום כל הכתב הוא דיגיטלי. אלא שתוך כדי קריאה אני לא יכול שלא לתהות האם הם לא נאבקים את המאבק של אתמול.
ובסוף, יש ערך לידיעת שפה זרה. אני רואה איך אנשים מגיבים בחיוך ונפתחים יותר כשאני מנסה עליהם את מעט הקוריאנית השבורה שלי (אני כבר מצליח להזמין לאטה חם, לשאול כמה הוא עולה ואפילו להבין את התשובה!). אני לא חושב ששפות מעצבות מחשבה באופן מהותי (מה שנקרא היפותזת ספיר-וורף החזקה), אבל ידיעת שפה כן נותנת לך איזו הצצה להלך הרוח התרבותי ולפעמים גם להיסטוריה של חברה אחרת. זו רמה אחרת של היכרות של המקום שאתה חי בו. אז באופן שכבר מרגיש מוכר, הטכנולוגיה שתקרב בין אנשים היא גם זו שתרחיק ביניהם.
הערות מערכת
-תוספות לפוסטים הקודמים
י 1. משום מה לא עלה על דעתי שאני יכו לנסות לצלם את המפעל מבחוץ עד עכשיו. אז עכשיו עלה על דעתי, והוספתי תמונה. זה לא לגמרי מעביר את המימדים, אבל זה נותן תחושה. י
י 2. בפוסט הקודם עסקתי בפיסקה קצרה בתחבורה הציבורית בדונגטאן, שלא היה לי משהו מעניין להגיד עליה. אבל יום אחרי שפירסמתי את הפוסט ההוא, גיליתי שבאותו יום ממש על פוסט ב"רוכב לאוטובוסים", בלוג התחבורה הטוב בישראל (אם אתם לא מכירים, זה הזמן להכיר), על הרפורמה במערכת התחבורה הציבורית של סיאול, שהיתה איומה ונורא בתחילת שנות האלפיים והיום היא מהטובות בעולם, וכנראה המצליחה ביותר, מבחינת פילוח משתמשים (53% משתמשים בתחבורה ציבורית! ). מסתבר שכל מה שצריך הוא קצת לשנות את סדרי העדיפויות (ועוד כמה דברים, אבל נו). שווה קריאה!
י [1] המוטו של השפה הויאטנמית הוא בלי ספק "fifty shades of eh" או בתרגום לעברית- "חמישים גוונים של סֶגול"
י [2] כפי שציינתי קודם, יש לא מעט אותיות קוריאניות שנשמעות בין לבין, מה שגם מקשה עליהם להבדיל בין האותיות האלו באנגלית, ולבטא אותן כמו שצריך. זה בולט במיוחד במקרה של הר'/ל', שאות אחת משמשת עבור שניהם. קולגה ישראלי סיפר לי, כשהייתי פה פעם קודמת, שהוא ישב בישיבה ולא הבין למה הם כל הזמן מדברים על לטאות- "lizards, lizards", עד שנפל לו האסימון והוא הבין שהם מדברים על תוצאות – results.
התגובה שלי היתה – "אההה, אוקיי, עכשיו אני מבין מה לא הבנתי כל היום".י
יצאתי לשאוף קצת רוח 
תגובה אחת על “שפה”