מפעל

הרוטינה

דברים לא תמיד הולכים לפי התוכנית. זו הסיבה שאנחנו למשרד מגיעים ב0930, שזה מאוחר למדי בסטנדרטים שלי, אבל בסוף, מאחר שאנחנו מקדימים את ישראל ב7 שעות, עדיף תמיד להתחיל מאוחר ולסיים מאוחר כך שתהיה לנו כמה שיותר חפיפה מול האייץ.קיו. (הכינוי של הסניף המקומי למטה ברחובות), כי כשדברים משתבשים, ובכן, זה הזמן לחבר טלפוני… י

לוקחים מונית לשער המתחם של סמסונג, נותנים את הדרכון (כשלא שוכחים אותו בבית, מה שמעולם לא קרה לי כמובן), ואז מופעלת באופן אוטומטי האפליקציה של סמסונג שנאלצתי להתקין על הפלאפון, שלמעשה חוסמת כל אפשרויות של הקלטה, אודיו או וידאו, מרגע שנכנסת לשערי המתחם. כן, פולשני משהו, וכן, זו הסיבה שלא יהיו הרבה תמונות שמצורפות לפוסט הזה. זו הסיבה שהתמונה היחידה שאני יכול לצרף לפוסט הזה היא מה שאני יכול לצלם מחוץ לשער
לפחות בשלב הזה עדיין אפשר להסתובב עם הפלאפון… י

הולכים דרך הקמפוס של סמסונג, כשמסביב מגמדים אותנו מפעלי הענק של הייצור (הפאבים, בפ' רפה, מלשון פאבריקיישן, יעני ייצור). יש כמה בניינים גבוהים יותר בדונגטאן, אבל שום דבר לא מתחרה במסיביות שלהם, פשוט קוביות מתכת עצומות שמדהימות אותי כל פעם מחדש (ושניתן לראות מכל פינה בעיר, כולל החדר של הדירה שלי). הבניין שאנחנו עובדים בו, לשם השוואה, הוא מאוד צנוע, רק שמונה קומות ובאורך של כמה עשרות מטרים בלבד, אולי מאה. י

ואז מתחילים את הרוטינה. הרוטינה היא רוטינת הכניסה לחדר הנקי, שכשמו כן הוא, נקי, אז נא להשאיר את כל הזיהום המטונף שלך בחוץ, תודה. י
מתחילים בלהוריד ולאחסן נעליים בכניסה לאיזור הכללי, הולכים לחדר הלבשה, מאחסנים בלוקר את הציוד האישי, מורידים מכנסיים וחולצה ולובשים את הפיג'מה, מכנסיים וחולצה נעימים באופן מפתיע שמשמשים כבגד תחתון (אני שוקל להגניב איזה זוג הביתה, בחיי). משם עוברים דרך מנהרת הרוח הראשונה, שאמורה לסלק ממך חלקיקי אבק, לחדר ההלבשה הבא. שמים את מגן הפה (השנוא עלי)  ואת כיסוי הראש, משם ממשיכים לחליפות הארנב, שאני לא יודע למה, אבל זה הכינוי של החליפות המלאות. משם לנעלי חדר נקי, שנראות כמו נעליים הולנדיות רק בגרסת הפלסטיק/ניילון (ונוחות באותה מידה), שמים וסט זיהוי, תגי שם על הכתף, כפפות, מנהרת רוח שניה, והנה אנחנו בפנים, צ'יק צ'ק, רק עשר דקות אם אתה יודע מה אתה עושה. כמובן שאם נניח יצאת להשתין, או יש משהו שאתה לא יודע וצריך לצאת החוצה כדי להתקשר לHQ, ובכן, קדימה לעבור שוב את נעליים-לוקר-פיג'מה-מנהרה-כיסויפה-כיסויראש-חליפת ארנב-נעליים הולנדים-וסט-תג-מנהרה שניה. בתוספת החמש-שש דקות לתהליך היציאה, אתה שוקל היטב כל לגימה שאתה לוקח במהלך יום עבודה… י

הצוות

השבוע עבדו איתי דוד וג'ייק. דוד, או בשמו המלא דוד אברונין, הוא מהנדס מוצר, שזה בעצם הבחור שיודע לאן חיבורי החשמל והצינורות הפניאומטיים אמורים ללכת, או ללמד את הרובוט (אם אתם חושבים על
C3PO
, תחשבו מחדש על מזלג גדול שנע בעדינות אך במהירות רבת חן) לטעון וייפרים (פרוסות הסיליקון שעליהן מתבצע ייצור השבבים) מהמנשא שלהם אל תוך המכונה. הוא גם אחד האנשים הנעימים והנינוחים שעבדתי איתם. ייתכן שזו תכונה שנובעת מהידיעה המרגיעה, שבמקרה הצורך הוא יכול לקפל כל אדם אחר בחדר לכדור קטן, לאור היותו אלוף העולם בהרמת משקולות לשנת 2007 (כן, זה היה לפני יותר מעשור. מתי אתם הייתם אלופי העולם בהרמת משקולות?), מראה שאגב נשמר לו באופן ברור. י
יחד איתנו עבד ג'ייק, שזה השם המערבי של ג'יי-הא (לכולם פה יש שמות מערביים, כדי להקל על הלשון המגושמת שלנו), מהנדס השירות שלנו ואיש הקשר שלנו עם "הלקוח". בחור שבהערכה הראשונה שלי נראה בן 22, אבל כמובן שכמו כולם פה, הוא מבוגר בעשור מההערכה שלי (קוריאנים  נראים צעירים להחריד, זה נורא). הרושם הראשון שלי ממנו היה גם של בחור ביישן וקצת איטי, אבל זה כי, ובכן, אנחנו נוטים לבלבל איטיות בשפה עם איטיות מנטלית, וג'ייק הוא הרבה דברים, אבל איטי וביישן הוא לא. למעשה, מדובר בבחור חד, ציני ומעט בועט בסמכות, ואם מחסירים את גלגולי העיניים הבנאדם בהחלט בא לתת עבודה ובאופן כללי שותף עבודה סבבה למדי. כל יום כשאנחנו נכנסים אני מכריז "האל סו אי-סאיו!" י
(we can do this!)
וג'ייק עונה "האל סו איפסויו!" י
(we can't!),
צוחק, ונכנסים פנימה. י

העבודה

אנחנו באנו להתקין מכונה, שהיא קצהו של תהליך עבודה ארוך שלקח כמה שנים טובות אצלנו בחברה (אבל בלי לחץ…). המכונה היא חלק מבקרת הייצור על תהליך ייצור השבבים, שזה אומר שאם סמסונג היא קונדיטור שמכין עוגה, אנחנו לא התנור, אנחנו המדחום של התנור. זה כמובן מדחום שעולה כמה מיליוני דולרים, אבל זה לגמרי כסף קטן כשזה מגיע למכונות בתחום המוליכים למחצה  (יש מכונות שעולות פי עשר ואפילו פי חמישים). י

המטרה שלנו היא לקחת את המכונה שבנינו, ועבדה סה"כ יפה בבית, ולגרום לה לעבוד פה, לפי הדרישות שהתחייבנו ללקוח, ובאופן אמין לחלוטין, כי אם יש משהו שאף אחד לא אוהב, זה לקנות מכונה במיליוני דולרים ואז שהיא לא תעבוד ותתקע את הפס ייצור שכל דקה שהוא לא עובד עולה יותר ממה שאתם רוצים לדמיין. אז מה אני עושה כל יום? כרגע, עוד לא הרבה, עד כה בעיקר פילסנו, העמדנו, פילסנו שוב, חיברנו, התגברנו על תקלות מכניות וכו'. האמת עד כה זה בעיקר היה המופע של דוד, אבל החל משבוע הבא, אנחנו מתחילים כיוננונים, כיולים, מדידות, ואז חוזר כלילה (זה היה טייפו במקור, אבל החלטתי להשאיר). ושם, ובכן, אני נכנס לתמונה. י

הדבר הכי מגניב שתופס את העין כשאתה נכנס לפאב היא מערכת ההובלה – מעל הראש שלך נמצאת אוטורסטרדה רב נתיבים, בה הרובוטים שנושאים את מנשאי הוייפרים רצים בין בין מכונה למכונה, ומעבירים את הוייפרים בין תהליך לתהליך. כשהם מגיעים למכונה, הם מורידים או מעלים את המנשא במין רצועות כאלה שגורמות לי לחשוב על הדרך שהמכונות מהסרט של מלחמת העולמות תופסות אנשים, רק באופן חמוד  (אפשר לראות את זה בדקה שבע בסרטון הזה). כשאין לי מה לעשות בזמן שדוד עובד, אני בדרך כלל יושב ובוהה בהם (את הפלאפונים, כמובן, משאירים בחוץ…). י

העבודה בחדר הנקי, היא, כמו שתיארתי ברוטינה, היא בחליפות הארנב. הטמפ' בפאב חייבת להיות קבועה כל הזמן בשביל שתהליך הייצור יהיה הדיר, והיא עומדת על 23.5 מעלות, שזה בדיוק הטמפ' המושלמת לשבת במכנסיים וחולצה קצרה בחוץ עם בירה, אבל בדיוק הטמפ' שתגרום לך להתחיל להזיע אם אתה לבוש מכף רגל ועד ראש בשתי שכבות של בגדים וצריך לעשות לפעמים עבודה פיזית. מה גם שיש את מגן הפה הארור הזה, שאתה מחויב לשים מעל האף, אבל אני לפעמים דוחף מתחת, כדי לנשום אויר נורמלי, ומקווה שאף אחד לא ישים לב. הרעש בחדר הנקי הוא די מתמיד – המהום של מאות מכונות, מערכות טיהור אוויר- כך שאתה תמיד צריך קצת לצעוק. י

התקווה היא שבקרוב נסיים את החלק הפיזי של העבודה על המכונה, ונוכל לעבוד עליה מרחוק, מחדר הספקים, ואז, ובכן, רמת החיים שלי תעלה פלאים (מפסיקים לחשב לגימות!). י

תוספת עריכה מאוחרת- חבר שלח לי את הקליפ היפה הבא של הפוסטל סרוויס, שהוא מאוד יפה, ומראה כמה דברים מוכרים (מנהרת רוח!). אם כי צריך להגיד שמרות ששם זה נראה יותר עתידני ממה שזה נראה אצלנו, הפרוסות סיליקון שהם עובדים איתן הן בגודל שהפסיק להיות בשימוש מתישהו בשנות השמונים. אנחנו עובדים עם פרוסות גדולות פי חמש בערך, ואף אחד לא מעביר וייפרים ביד, כאמור. מה שעוד מעניין בקליפ הוא שסקייוורקס שמופיעה להם על החליפות היא אשכרה חברה אמיתית ודווקא די גדולה, ושהבמאים של הקליפ הלכו ועשו פרסומת לאפל ואינטל שנראתה לאנשים מוכרת באופן מאוד חשוד… י

הלקוח

הביטוי "הלקוח" תמיד נשמע מאיים. סמסונג באופן ספציפי ידועה לשמצה בתרבות ארגונית מאוד לא נעימה באופן כללי ובהתייחסות מחורבנת לספקים (עם כל הילת ההייטק וזה, אנחנו ספק) באופן פרטי. ובימים האחרונים ג'ייק כל הזמן דיבר על זה שצריך להגיד ללקוח ככה ושהלקוח צריך לתת לנו אישורים לעשות וכו'. ורק כעבור כמה ימים הבנתי שכשהוא מדבר על הלקוח, הוא מדבר על מון סאנג-אה, בחור גבוה, מעט מחוצקן, גמלוני ונבוך למראה, כנראה בן גילי, שהוא אחראי על האינטגרציה של המכונה שלנו בסמסונג. לא איזה מנהל בכיר ורודני, אלא ראש צוות זוטר שקיבל משימה, ואני מהמר שהוא בטח מצייר או עושה פעילות מופנמת אחרת בסופי שבוע. כשפגשנו אותו במפעל סוף סוף, היה מעין תחושת מבוכה קלה, וג'ייק הסביר שהוא נבוך מלדבר איתנו (מהנדסים מהמערב וזה).  כמובן, איפשהו מעליו יש כמה אנשים שכדאי וראוי להיזהר מהם, אבל כן היה משעשע להבין שכמאמר הקלישאה, הוא מפחד מאיתנו יותר ממה שאנחנו מפחדים ממנו… י

בהערת שוליים- לקח לי זמן להבין שג'ייק והחבר'ה משתמשים בביטוי "לקוחות" ככינוי לכל העובדים של סמסונג, מה שהקל עלי להבין בדיעבד אמירות כמו "בפועל כל הלקוחות של סמסונג משתמשים במכשירים של
LG
בבית" י

פליאה

פליאה זה דבר חמקמק. קל מאוד להתרגל לזה שהדבר בכיס שלך יודע, ובכן, לעשות הכל. אבל אני חושב שמדי פעם, כשעוד איזה גבול נפרץ, אתה תוהה איך לעזאזל זה אפשרי, כוח החישוב הבלתי אפשרי הזה שבקצה האצבעות שלנו. י
אבל שאתה עומד ברצפת הייצור של מפעל (הפיתוח! זה אפילו לא מפעל ייצור!), מסתכל על המכונה הקטנה שלך, שכמה מהאנשים הכי חדים שפגשת שפכו עליה הרבה דם ויזע ובעיקר אינסוף מחשבה בשנים האחרונות, ושעושה פלא קטן אבל באמת מאוד ספציפי בתהליך ייצור ארוך מסובך, ומסתכל על מאות המכונות האחרות, חלקן נראות כמו
monster trucks
לידו הרנו הקטנה שלנו, ומבין שעל כל אחת מהם עבדו צוותים דומים, וכנראה גם גדולים יותר, בחברות שעל חלקן מעולם לא שמעת, ובכל אחת הושקע מאמץ אדירים של שנים כדי שהיא תעשה עוד איזה פיפס מדויק להחריד בתהליך ה (אמרתי כבר?) ארוך והמסובך של להפוך ערימות של חול ושיירי מתכות למגה-פוליס של שערים לוגיים ונתיבים אלקטרוניים, אתה פתאום קצת מבין. י

בפוסטים הבאים

עירוניות מתחדשת בדוגנטאן סיטי! י
נפילה חופשית בין כיסאות במעבר למדינה אחרת! י